" איי, מה 'תה יודע , מה 'תה יודע ..." האישה השמנה עם השיער
המחומצן קרקרה בלי הרף על המסך המרצד. גיא הבטיח לו שהוא יסדר
את הטלוויזיה. אבל זה היה לפני חודשיים, וגיא עזב את הארץ. הוא
נישאר עם ערוץ שלוש בלבד, ובלי יכולת לכבות את הטלוויזיה, אלא
אם כן ניתק את החשמל. ולזה לא היה לו כוח. הוא ניסה את זה פעם
ואח"כ הטלוויזיה לא פעלה במשך שבועיים. בינתיים הוא תקוע עם
ריקי לייק וולארי הבהמה מ"בוורלי הילס" שמזמן כבר הפסיקה להיות
קאלט והפכה למטרד. לא היה לו דבר יותר טוב לעשות ולכן גרר את
עצמו למטבח להכין קפה. הוא העמיד את הקומקום על האש, והביט
בקומקום החשמלי שהתקלקל גם הוא לפני כמה ימים. לפתע התחיל
לחשוב על כל המכשירים האלה שהיו מתקלקלים סביבו, בלי הפסק, בלי
הפסק... הוא חשב, נשען על הגז ולועס את העלעלים הקטנים של
סיגרית ה"פול מול" בלי פילטר שהחזיק בפיו. הכל נשבר או מתקלקל
מסביב. הפטיפון לא עובד, הטייפ לא מסתובב, המחשב לא מסוגל
לפתוח לפחות תשעים אחוז מהתוכנות שמותקנות עליו. הוא צריך
לעמוד ליד המדפסת כשהיא מדפיסה ולדחוף לה דפים. האוטו מתניע רק
עם צ'וק, וחורק כל הזמן, והוא באמצע, מרגיש כמו איזה לוליין
מטומטם בקרקס שצריך כל פעם לתפוס כדור אחר או איזה שטות
שזורקים לו, אחד על האף, אחד על הרגל , אחד על הז...הקומקום
שהחל לשרוק העיר אותו ממחשבותיו. הוא פתח את המקרר ושם שתי
כפיות של קפה שחור בכוס. מאיזו שהיא סיבה הוא לא יכל לסבול את
הריח של הנס קפה שהוא עצמו קנה לפני שבועיים, או חודש, הריח
שלו הזכיר לו ריח של זיעה חמוצה וישנה, והוא חשב שזה די מוזר
בעצם, כי הוא התעקש דווקא על הסוג הזה של "נסטלה" , הוא נזכר
בעצמו עומד בשדרת הקפה בסופרמרקט ונואם לפני אורי איזה קפה
מצוין וגם משובח הם עומדים לקנות. "עשיר בארומה " הוא ציטט
לעצמו מהכתובית על הצנצנת הענקית, "למבינים בלבד". כיום לא היה
מסוגל אפילו להריח אותו. הוא מזג מים רותחים לכוס ותהה אם אפשר
להרגיש את טעם האבנית שהצטברה על קרקעית הקומקום. פעם הם היו
משתמשים ב"בריטה" כדי לסנן את המים, אבל המסנן כבר מזמן לא
סינן כלום ואף אחד לא חשב לקנות מסנן חדש. אז הם שתו מים
מהברז. הוא הוסיף סוכר לכוס והביט בגושים הכהים של סוכר מוכתם
בקפה נמס שהיו מפוזרים בתוך הצנצנת. מבטו נדד לכתמים

העגולים בצבע חום-חרא על הפורמייקה הלבנה והסדוקה על השולחן.
אורי לא מנקה אחריו אף פעם, חשב לעצמו, מן סוג כזה של פינוק
מתריס. לפתע בצבצה בו התהייה שזה אולי מן דרך של הצהרת בעלות,
כמו הכלבים שמשתינים על העצים, הוא משאיר אחריו כתמים של קפה
בכל מקום. ומאפרות מלאות. ועטיפות צלופן של סיגריות אל.אמ.
לייט שהוא היה מעשן בכפיתיות, ללא הפסק. הוא זרק את זנב
הסיגריה לכיור. היא השמיעה קול תסיסה קצר .עוד לגימה מהקפה
הפושר. הוא פתח את המקרר וחיפש חלב. מישהו פעם אמר לו שלהוסיף
חלב לקפה שחור זה מין מנהג של טורקיות זקנות, ומאיזו שהיא סיבה
זה פגע בו. הוא לא ידע למה אבל מאז נהג להוסיף חלב לקפה השחור
שלו רק כשהיה לבד. חלב כמובן הוא לא מצא, רק קופסת קרטון ריקה
של חלב "תנובה " עמיד שניצבה מבוישת בקצה המקרר. הוא רחרח
אותה. היה לה ריח חמוץ שהזכיר יוגורט או אשל. הוא זרק אותה
לפח. עדיין במטבח, הוא נשען על השיש והחל לחשוב פתאום על
הבחורה האחרונה שהייתה אצלו בחדר, לפני יומיים, ואיך היא גנחה,
ואיך הוא גמר לפניה, אבל זייף עוד קצת אחרי זה, כדי שלא תחשוב,
אבל זה לא עזר. הם שתקו עוד איזה רבע שעה ואח"כ היא אמרה שהיא
צריכה ללכת, ושיש לה מבחן מחר. הוא לא ענה לה, ורק הרגיש איזו
הקלה גדולה אחרי שהיא טרקה את הדלת אחריה. ואח"כ, כמו תמיד,
הוא חשב עליה, ועל זה שאולי היה אפשר לתקן את מה שהתקלקל כל כך
ביניהם, ועל איך היא אמרה שזה כבר מאוחר מדי ויש לה מישהו חדש
ורגיש ומבין, ואיך הוא אמר לה או. קי בסדר, שיהיו לך חיים
מאושרים, והיא אמרה שזה בסדר, תודה. וסגרה את הטלפון.
הוא חזר אל הסלון והביט על הטלויזיה. האשה השמנה עדיין הייתה
שם. "איי, מה 'תה יודע, מה 'תה יודע...."