זרם מים חזק נופל על גופי המכווץ, מים קרים שדוקרים את בשרי
ומרטיבים את עיניי. או שמא זו אני? אני שומעת אותם עדיין
צועקים במטבח, מאשימים אותי בטירוף כלשהו והמים מקבלים טעם
מלוח והעיניים מרגישות אדומות ונפוחות.
יושבת במקלחת, לא טורחת לחמם את המים. למה? כדי להרגיש יותר
טוב? מה זה כבר יעזור.. מליון מחשבות עוברות לי בראש, אני רוצה
לברוח, לצאת מכאן, אני שונאת את הבית הזה, לא יכולה להיות פה
יותר. אבל לאן? איך?
אחרי עשרים דקות אני יוצאת מהמקלחת מנגבת את עצמי (עכשיו אבא
קורא לי לשבת לדבר איתו במרפסת, שימשיך לחכות) לובשת תחתון
עוטפת את עצמי במגבת ונכנסת לחדרי.
אני מתיישבת כאן, ליד המחשב, מתחת לחלון הפתוח, ומתחילה לחפש
מישהו לדבר איתו. בודקת בפלאפון אולי הוא התקשר כשהייתי במקלחת
ומחכה שאני אתקשר בחזרה? לא. אולי איזה חבר מחובר עכשיו? לא.
אולי הפסיכולוג בפורום? נראה שהוא הלך כבר... אז פניתי לכאן.
המוצא האחרון שלי כשאין עם מי לדבר.
השיער קצת התייבש והעור שלי מצומרר מקור מהרוח שנכנסת מהחלון
מעליי.  
קר לי.