מה שבאמת הרג אותי היה הקטע שהוא קפץ.
החבר שלי איתן, היינו חברים 3 שנים ועוד חודש היינו יחד 3 שנים
וחצי.
ואני לא מאמינה, אני לא יכולה פשוט לקלוט את זה, הוא קפץ, סתם
ככה בלי כל סיבה ברורה, הוא נעמד על המעקה וקפץ, אני רצתי
למעקה וראיתי אותו שוכב על הרצפה 14 קומות מתחתי מדמם על כל
העולם, צילצלתי למשטרה והם באו, כשצוות מד"א בא הם אמרו שהוא
מת מיד ואני, אני לא בכיתי, הייתי המומה מידי כדי לבכות, הלכתי
הביתה התיישבי על המיטה וז התחלתי לבכות, הכי נמשך אולי שבוע,
רק אז יצאתי מזה, הייתי מסתובב כמו זומבית בבית, בלי מטרה, רק
ממלמלת שזה הכל באשמתי, אם לא התחלנו לריב הוא לא היה קופץ.
זה היה יום שישי אחד בחודש מאי 2001 איתן בא הביתה כמו כל יום
ונת לי נשיקה על הלחי, אני התחמקתי ממנו, ידעתי איפה הוא היה,
הוא הלך עם החברים האינפנטילים האלה שלו לשחק כדורת, זה היה
באותו היום שאני הכנתי לנו ארוחת ערב חגיגית, יום לפני זה
החלתנו להתחתן, חיכיתי לו כמעט 3 שעות עד שדהתייאשתי ופיניתי
את השולחן, שעה אחר כך הוא הגיע, ואני כמעט שבכיתי, איך הוא
יכול לשכוח דבר כזה? איך? התחלנו לצעוק אחד על השני, הוא אמר
שאני יורדת לו לחיים ושהוא יכול לעשות מה שבראש שלו ושאני לא
אמא שלו, ואני צעקתי עליו, ואמרתי לו שאני לא רוצה להתחתן עם
מישהו שחושב שדבר כזה הוא טיפשי, ושהחברים שלו באים לפני, ואז
התחלתי לבכות וברחתי לחדר, נעלתי את הדלת של חדר השינה ובכיתי,
הוא נשאר בסלון, שמעתי אותו שובר דברים, ואז היה שקט, שמעתי
מידי פעם בכי חלש, ואז הוא בא לחדר, הוא דפק וביקש שאני אפתח
לו את הדלת, אני סירבתי, הוא התחלתי שוב לבכות ואמר שהוא מצטער
ושהוא שתה קצת והוא לא ידע מה הוא אומר, ואני אמרתי לו שאם ככה
הוא מתנהג כשהוא שיכור אז אני לא רוצה להתחתן איתו כי זה צד
שאני לא אוהבת, ואז הוא הלך, חצי שעה היה שקט אז החלטתי לצאת
לבדוק מה קורה, מצאתי אותו עומד במרפסת על קצה המעקה מסתכל
למטה, שאלתי אותו מה הוא עושה והוא אמר שאין לו חיים בלעדי
ושאם אני לא רוצה להתחתן איתן עדיף לו למות, ולפני שהספקתי
לומר משהו הוא קפץ.
עברו כבר שבועיים מאז, אני עדין מתעוררת מידי פעם בלילה בגלל
איזה סיוט שהיה לי עליו, אני שומעת אותו קורא לי כל לילה, ואני
חייבת להיות איתו, חייבת! לכן אני עומדת עכשיו על המעקה, לכן
אני חושבת אם אני אראה אותו, לכן אני לא פוחדת בנפילה ולכן כבר
לא כואב לי כשאני פוגעת ברצפה.