אלוהים אמר לי שיהיה בסדר.
אז לקחתי את הכנפיים שהיו מונחות ליד המיטה שלי ועפתי למעלה אל
עבר הענן הגדול שלו.
היה די חשוך כי היה מאוד מאוחר, אבל העיניים הירוקות שלו
הובילו אותי אליו.
בהתחלה הוא לא הבין מה אני עושה כאן בשמיים בשעה כזו מאוחרת
ולמה אני נראית עצובה ולמה אני פוחדת.
אז נתתי לו נשיקה על הלחי ואמרתי שאני צריכה לעזוב.

הרוח היתה ממש חזקה והדמעות שלו פגעו לי בלחיים.
במשך 30 יום עפתי אבל הדמעות שלו הרטיבו לי את הכנפיים והיה לי
קשה מאוד לעוף.
אז החלטתי לחזור לענן האפור - ורוד שלו כדי להתייבש קצת.
הוא כבר לא בכה אבל אני הייתי רטובה ורציתי לנוח.
נתתי לו נשיקה על הלחי ואמרתי לו שאני לא יודעת אם הכנפיים
האלה יצליחו להתייבש.  
הוא חיבק אותי חזק ואמר שיהיה בסדר.
זה מה שפעם אלוהים אמר.

אז במשך שבוע נשארתי על הענן שלו. רציתי שהכנפיים יתייבשו אבל
הן המשיכו להשאר רטובות.
אז החלטתי שזה לא מקום מתאים בשבילי ואמרתי לו שאני מוכרחה שוב
לעוף.
שוב הוא בכה אבל הפעם אמר שלא יבכה חזק כדי שלא ארטב עוד
יותר.
אז אני עפתי והדמעות שלי הרטיבו לו את הענן.
לאט לאט ראיתי איך הוא צונח מטה וצעקתי לו שאני מצטערת ושזו לא
הכוונה שלי שיצנח.

במשך שמונה חודשים עפתי וכבר הייתי מאוד עייפה.
שאלתי את אלוהים מתי הכל יהיה באמת בסדר, אז הוא אמר לי שיש
הרבה עננים בשמיים ואחד מהם הוא במיוחד בשבילי.
לא ממש האמנתי לו כי במשך שמונה חודשים עפתי ולא היה ענן אחד
שנראה לי נוח מספיק.  

לילה אחד הרגשתי שמישהו מושך אותי מטה.
הרגשתי ממש מוזר. וזה היה מאוד מפחיד.
נפלתי על ענן בצבע תכלת עם פסים לבנים. ישב עליו מלאך מוזר.
הכרתי מלאכים כאלה כבר אבל מעולם לא דיברתי איתם מהלב.
אלה היו מלאכים שאנשים אמרו שאלוהים הכי אוהב.
גם למלאך הזה היו עיניים ירוקות.
הוא ביקש שאשאר איתו עד שארצה ללכת ואני נשארתי למרות שזה היה
ענן בצבע תכלת עם פסים לבנים.  

הענן הזה היה מאוד נוח וממש חמים ולכן אני נחה עליו כבר כמעט
שמונה חודשים.
והמלאך הזה  מלטף לי את הפנים ומנשק את העיניים כשיש בהן
דמעות.
ומחבק עם שתי ידיו הגדולות - עדינות.  
הוא מכסה אותי בגלימתו כשיורד הטל ועושה עלי צל כשהשמש עומדת
באמצע השמיים.  
הוא מביא לי פרחים טריים...

אני חושבת שטוב שהקשבתי לאלוהים.