[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







חעברים אינק
/
יום הולדת

איזה יום מבאס היה לי היום, יום ההולדת העשרים ושש שלי.
קמתי בבוקר וגיליתי שחץ, הכלב שלי, עשה את צרכיו על השטיח
הפרסי החדש שקניתי.
500 שקל, סעמק, וסרחון בלתי נסבל.
אחר כך נסעתי לבקר את ההורים בבאר שבע, רציתי לראות אולי הם
אירגנו לי איזה מסיבת הפתעה.
בסוף הייתי מופתע אבל לא בגלל מסיבה.
גיליתי שהם נסעו לניו יורק ושכחו להודיע לי.
סעמק, כל הדרך לבאר שבע ובשביל מה?
חזרתי לתל אביב.
כשהגעתי לתל אביב מצאתי את עצמי בפקק הכי גדול מאז קום המדינה
בגלל שהמשטרה סגרה את כל הכבישים סביב דיזנגוף.
סעמק, עוד פיגוע.
שעתיים נסיעה מבאר שבע לתל אביב, שלוש שעות נסיעה מהכניסה
הדרומית לתל אביב עד לבית שלי, בצפון תל אביב.
טוב חפיף אמרתי, שרפתי את כל היום הולדת שלי אבל לפחות דנה,
חברה שלי, חוזרת לארץ היום.
אוי איך אני מתגעגע אליה.
היא דיילת.
היא חוזרת הערב מברזיל.

הגעתי הביתה עייף ומזיע, רציתי רק להתקלח ולהכין הכל בשביל
דנה, אבל לגורל היו תוכניות אחרות.
"עקב שיפוצים במעלית הבניין, אין היא בשימוש, אנו מתנצלים
מראש, ועד הבית."
סעמק, 6 קומות ברגל?!
נו טוב, כאילו שיש לי ברירה.
עליתי כל הדרך, 66 מדרגות, וכבר הייתי מוכן להפטר מהיום הארור
הזה אבל אז גיליתי שהשארתי את המפתח
לבית באוטו.
סעמק, ירדתי ועליתי שוב.
הרחתי כמו פועל רומני אחרי שש בירות ויום עבודה בבניין.
ואז נכנסתי למקלחת כדי לשטוף את היום הזה מעליי ואז גיליתי עוד
הפתעה,
אין מים חמים.
"סעמק, היום הזה הולך ומשתפר", אמרתי לעצמי בעצבים.
התקלחתי מהר במים שלא היו מביישים את ימות סקנדינביה והלכתי
למטבח להכין ארוחת ערב לי ולדנה.

כבר אין זמן עוד מעט היא באה.
שמתי מהר ת'עוף בתנור והכנתי סלט.
כל כך מהרתי שנחתכתי באצבע.
קפצתי כמו ילדה קטנה ושמתי קרח על האצבע.
ואז חץ התחיל לנבוח.
הוא הזכיר לי שאני צריך לרדת איתו.
"לא עכשיו, חץ, אחר כך", גערתי בו.
הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו והמשיך לנבוח.
"טוב נו", אמרתי, "אבל תעשה רק פיפי", המשכתי לפנות אליו כאילו
הוא מבין.
ככה זה כשאתה גר לבד רק עם כלב, אין עם מי לדבר.
ירדנו למטה, טיילנו כמה דקות עד שהוא הסכים לעשות את צרכיו סוף
סוף וחזרתי הביתה בריצה.
כשחזרתי הרחתי ריח שרוף.
הייתי בטוח שעוד פעם נכנס איזה חומני בתוך מנורת ההלוגן, אבל
אז ראיתי עשן מגיע מכיוון המטבח.
סעמק, העוף נשרף, אין עכשיו מה לאכול ועוד חצי שעה דנה צריכה
להגיע.
טוב מה נשאר לי לעשות?
ערכתי את השולחן, שמתי נרות לאווירה והזמנתי פיצה.
דנה צריכה להגיע כל רגע, אני כל כך שמח.
פיצוי הולם ליום הכי נורא בחיי, ועוד ביום הולדת.
21.00 בערב, צילצול באינטרקום.
חץ נובח ואני קופץ מהכסא לפתוח את הדלת, דנה הגיעה.
לחצתי על הכפתור שפותח את הדלת אבל הצילצולים נמשכו.
הרמתי את שפורפרת האינטרקום ושאלתי :

- "הלו?"
- "פיצה"
- "קומה שישית"

אחרי כמה שניות שוב צילצול באינטרקום.

- "מה?!"
- "אתה לא מצפה שאני אעלה ברגל שש קומות נכון?"
- "סעמק, חכה אני יורד".

ירדתי למטה לקחת את הפיצה ומי היה השליח?
עמי.
אותו עמי שהתערבתי איתו לפני שבוע שהפועל לוקחים את הדרבי
והפסדתי לו מאתיים שקל.

- "עמי? לא ידעתי שאתה שליח פיצה?"
- "אה מה קורה ניר (זה השם שלי), לא ידעתי שאתה גר כאן"
- "כן כן...", התפללתי שהוא לא זוכר את החוב.
- "ראית איזה משחק היה שבוע שעבר אה?...3 חתיכות האכלנו
אתכם"
- "כן כן", חייכתי במבוכה, "כמה זה הפיצה?"
- "249.90", חייך עמי וסונוורתי מהשן זהב הנוצצת שלו.
- "מה זה?! כמה עולה הפיצה?!"
- "הפיצה עולה 49.90 אבל אתה חייב לי מאתיים מהמשחק", שוב
החיוך השטני הזה והשן זהב.

חייכתי במבוכה שוב, שילמתי את חובי, ועליתי שש קומות עם הפיצה
הביתה.
הייתי כל כך רעב שלא הייתי יכול להתאפק, "יאללה רק חתיכה אחת",
אמרתי לעצמי.
אני לא מאמין, הם שמו לי בצל על הפיצה!
סעמק, איך אני שונא בצל.
גירדתי את הבצל ואכלתי פיצה אחת.
היא הייתה כל כך מגעילה מהבצל שהיה עליה קודם, אבל הייתי כל כך
רעב שלא היה אכפת לי.

איפה דנה?
סעמק, כבר עשר וחצי היא הייתה צריכה להגיע כבר.
בטח הטיסה התעכבה, תמיד זה קורה.
גירדתי את כל הבצל מהפיצה וגמרתי את הכל.
לא הייתי יכול יותר הרעב הרג אותי.
אחרי זה התיישבתי בכורסא מול הטלויזיה וראיתי חדשות, דיברו על
הפיגוע שבגללו לקח לי שלוש שעות
להגיע הביתה.
נרדמתי מול הטלויזיה עם שאריות פיצה על הלחי שלי, ממש מעורר
רחמים.

צילצול האינטרקום ברבע לחצות העיר אותי.
קמתי מהר וניגבתי את הפיצה מפניי.

- "כן?", שאלתי בקול ישנוני.
- "פתח ניר"
- "דנה? כמה זמן?"
- פתח כבר"

הלכתי לשטוף פנים לכבוד דנה, וכשחזרתי היא כבר נכנסה לדירה.

- "דנה, התגעגעתי אלייך מותק", רצתי לנשק אותה.
- "איחס, אתה מסריח מבצל, חשבתי שאתה שונא בצל"
- "סיפור ארוך", חייכתי, "העיקר שהגעת"
- "תקשיב ניר, אני לא יכולה להשאר"
- "מה?! למה?", תהיתי.
- "התאהבתי בטיסה בנוסע ברזילאי שמבקר בארץ, הוא מחכה לי למטה
במונית, אני באמת מצטערת להפיל את זה עלייך ככה אבל אני ממש
ממהרת"

זה רשמי, זה היום הולדת הכי מסריח שהיה לי בחיים.
במחשבותיי הרמתי את החפץ הכי קרוב בהישג ידי, במקרה הזה אגרטל,
ושברתי לשרמוטה על הראש.
צפיתי בה גוססת, מגיע לה.

- "ניר? ניר?"
- "אה", התעוררתי ממחשבותיי.
- "ניר תגיד משהו? טוב אני חייבת לזוז אתה תהיה בסדר?"

חזרתי למחשבותיי ועכשיו אני בועט בגופה שלה,
ואחרי זה יורד למטה ומפוצץ את הריקרדו הזה שמחכה לה במונית.
הציפצוף העצבני של המונית החזיר אותי שוב למציאות.
ראיתי את דנה בדרך החוצה.

- "אה כן, וניר..."
- "מה?" שאלתי בעודי עומד המום.
- "מזל טוב" אמרה ורצה למטה.

הלכתי לחלון וראיתי אותה נכנסת למונית ונוסעת, הרגשתי כל כך
חסר אונים,
רציתי לבכות אבל לא הצלחתי, כבר לא היה לי כח לבכות.
כבר שתיים עשרה בלילה, נגמרה לי היומלדת.
הבאתי ביד והלכתי לישון.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לו היו לי עלי
גביע, אז היה
מצבי אחר.






או.ג'יי סימפסון
מתלונן


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/6/01 20:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חעברים אינק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה