למה זה תמיד קורה רק לי?
למה אני זאת שתמיד מדברים עלייה מאחורי הגב
זאת שחושבים שלא שומעת, לא רואה זאת שלא תבין שרק עלייה
מדברים ועלייה צוחקים...
זה הדבר שאני הכי שונאת.
שמדברים עליך אבל אתה יושב ממש שם, ממול, שומע הכל.
איך אתה יכול לשבת מולי, להסתכל ולהמשיך...?
מה כל הקטע הזה שלך? אתה נהנה להתעלל בי, נהנה להכאיב לי.
למה כל פעם אתה צריך לעשות משהו, לפגוע במישהו אפילו שלא עשה
לך דבר.
כל הקטע הזה של האגו שלך כבר ממש גועלי.
אתה יושב ממש מולי, נמרח על מישהי עם חיוך מתוק שלא תבין גם לה
לא היה חסר, אבל אתה יושב, מלטף, מחייך, מחבק ומסתכל.
מסתכל לראות אם אני רואה הכל, מסתכל לוודא שאני באמת מתאכזבת
מתאכזבת אתה שואל? כן מתאכזבת.
ממך, מהאגו הגברי הזה שלך.
אתה יושב מולי מחייך אליה ונועץ בי מבטים, ואז אם זה לא מספיק
כשהיא מנהלת איתך שיחה ברומו של עולם אתה גם אומר את השם שלי,
הברה הברה שלא אטעה שלא יהיה לי ספק שאהיה בטוחה שאתה מתכוון
אליי, שזאת אני הזאת שמדברים עליה עכשיו.
זאת שאוהבת אותך, כן אני אוהבת אותך.
ולמרות שתפתח אגו גברי בשמיים, ולמרות שתתעלל בי כל פעם מחדש,
למרות שתעשה ממני סמרטוט בכל הזדמנות, ותהנה לראות אותי כואבת
כי זה כמובן בריא לאגו אני אמשיך...
אני אמשיך לאהוב, אני יודעת שזה מטומטם אבל זאת אני, מטומטמת.
תגיד שאני משוגעת, אבל השתגעתי ממך.
תגיד שאני מוזרה, אך תמיד הייתי כזאת.
תגיד שאני לא יפה, תגיד שאני שונה, תגיד שאני מנסה בכוח ליצור
מה שלא יהיה ולא היה מעולם.
והכל נכון, מודה באשמה. כך נולדתי, כך אשאר.
אבל למה אתה פשוט נהנה את החיים שלי למרר?
אתה לא מבין שזה ברור לכולם, וכולם כבר יודעים, כולם מדברים.
כולם אומרים שיש לך אגו מנופח, כולם אומרים שאתה לא יודע
לאהוב.
אבל ראיתי בך אדם שונה, ראיתי בך מישהו יותר ברמה, לא חשבתי
שאתה כמו כולם כי אם היית ככה, לא הייתי אוהבת אותך...
נכון שנמאס לי לסבול מפצעים קבועים בלב, אבל בכל פעם שהם
מתחילים להתאחה אתה שוב בא ואותם פותח לכאב.
נמאס לי שאתה מכאיב לי, באמת שנמאס.
ואתה יודע נהדר, אתה יודע כל כך טוב, אבל לא תפסיק לעולם...
כי אתה כנראה כמו כל הבנים.
צריך שיהיה לך את האגו והבחורה.
הכי מושלמים...