טל בל / הווי למשאלה |
לובן צילו בהשגיחו עלי.
קלות דעתו שהתרוממה כענן
ונחתה כשהגיעה אלי.
פרפרים שנשאו, עלו ופגעו,
נחתו בבטני עם הבזק מגעו.
חומו של עיניו עם לובן שפתי
יצרו מחשבה על כאב אהבותי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|