הם דחקו אותו לקיר
והוא לא זז, הביט בלבד.
שונאיו, היו הם כה רבים!
והוא עמד מולם לבד.
ישחררוהו, הם אמרו,
אם רק יכחיש, יאמר שלא,
אך הוא נותר בשתיקתו,
עומד רגוע על שלו.

דבריו היו כל כך שונים,
הם כולם התכחשו להם.
עומדים, אוחזים באבנים,
כפי שעשו גם קודמיהם.
"שקרן"- קוראים הכל בבוז
הוא מחייך, אומר בלאט:
"הרי אמת הנה נצחית"
אחר שותק, משפיל מבט.

הם לא יבינו, הוא ידע
וזאת קיבל ללא טינה.
ורק צביטת כאב- על זה
שיזרוק האבן הראשונה.