נכנעת
לסבלנות נוגעת
נרעדת לקריאת המצוקה
שהתנתקה
נושרת
מהבטחה חוזרת
גדרות טיל מתקשות
ומנתקות
ושיערך נרגש, לטירוף של הרוח
שואגת אל האוויר הפתוח
ומתמכרת לדמעות הנשלטות בידי דממה
אך איך את מנגנת על כינור ללא סנטר
כשליבך פועם מחבלה לחבלה?
את סודי הגשתי לצד כוס יין משכר
כשבוי המצפה לגאולה
נפעמת
עם כל אבן שנחתמת
נושאת עימך את כל המתיקות
שבהתנתקות
נרתעת
ממילות שירה נקרעת
וכמו סופת מרירות חונקת
את מתנתקת
וקולך נרגש לטירוף של הרגע
גוזלת ממני עוד אמת, ללא פגע
והשממה מתרחבת לכיוון המשך הלא נודע
אך איך את רוקדת בלי להניע כלל רגליים
כשליבך פועם בקרבי בהשאלה
מסודי לגמת במקום מכוס היין
כשבויה המצפה לחמלה |
