והיא בסוף ימיה
לחשה דבריה
והלחש,
זוחל על גבי הזמן
בסבלנות אינסופית
מדלג מדור לדור
ומגיע לאוזני.
"הזהר מזאבים",
לחשה היא אלי מבעד הזמן.
"לעולם אל תתן האצבע,
שמור על ידך להגן,
להגן על אוהביך".
ואני,
עיניי יבשות וליבי רטוב,
עונה לה,
מקפיץ את דבריי כאבן
על בריכת הזמן,
קפיצה קפיצה קפיצה
"שרדנו",
לוחש אני חזרה.
"חזרי לשנתך על כנפי מלאכים
לא נשכח אותך או קורבנך
כל עוד בעורקינו נשאר שריד מדמך".
מוקדש לאם סבי, שלא שרדה את השואה, אך דמה כן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.