יושבת לבד מחכה שתשוב לזרועותיי, חושבת ,
רק עליך בכל דקה ושנייה.
זה אולי אינו נבון בכלל להיקשר אליך כך בכל צורה שיש,
אך הדבר רחוק משליטתי משום שכוחך עלה על שלי.
עינייך לכדו אותי תחת מבטך המהפנט, אשר הביא אותי לעולם
הדמעות,
וייסורים לעיתים כה קרובות.
זה אולי אינו נבון בכלל לבכות,
אך מוחי כבר הושתק ואין לו שליטה,
כך שעכשיו ניתן רק להיגרר הלאה...
וזה כל כך לא הוגן שהאש בתוכי,
לא מצליחה להביא אותך, לעולמי.
ואיך בכלל לצאת מזה והאם אני באמת רוצה?
לעזוב את העולם שמקנה לי הדממה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.