פעם היו לי חיים. הם לא היו מעניינים במיוחד. הייתי כותבת קצת
שירים, סיפורים, הגיגים שונים. רציתי להיות סופרת. תמימות
נעורית שכזו.
פה ושם פירסמתי כמה שירים באתר ליטרטורה. יום אחד רציתי לפרסם
שיר מסויים לאדם מסויים מבלי לחשוש שהוא יקרא את זה. חברה שלי
הפנתה אותי לאתר במה חדשה. "לשם הוא לא יגיע" היא אמרה, ואני
האמנתי לה.
מאז אני כאן. בין 3 ל200 פעמים ביום אני מתחברת לאינטרנט כדי
לבדוק מה התחדש. מה כבר אישרו לי. כמה נקודות נתנו לאיזו
יצירה. איזה תגובות כתבו לי. כמה אנשים ביקרו ביצירות שלי. כמה
בדף אישי. וכו', שלא אשכח כמובן את פורום המגירות. אני חיה חיי
במה ממש. אני כותבת עוד ועוד יצירות רק על מנת לפרסם אותן כאן,
שכחתי כבר איך זה לכתוב בשביל פשוט לכתוב.
מאז שאני בבמה, רשימת האיי סי קיו שלי הוכפלה. חברות שלי
מתעדכנות פעם בכמה ימים ביצירות החדשות שלי. אנשים שראיתי פעם
אחרונה לפני 4 שנים בערך מתקשרים לומר ש"איך שהם קראו את
היצירה הם ידעו שזו אני, ומתי כבר אוציא ספר?"
הבעיה היא שמאז שאני מפרסמת בבמה אני גם קוראת הרבה יצירות
אחרות. עכשיו אני כבר יודעת שכישרון של ממש אין לי. גם
המקוריות שלי לא מי יודע מה. ובכל זאת כותבת, הרי אם לא אכתוב,
איזו זכות יש לי להישאר בבמה?
אותו אדם שבגללו התחלתי לפרסם בבמה הגיע גם הוא לאתר וקרא את
השיר, ועוד יצירות רבות אחרות. בכלל, גיליתי שכל בנאדם שני
מפרסם בבמה, גם אם כתיבה זה לא הצד החזק שלו.
הדבר הכי גרוע הוא ההמצאה החדשה "מנוי ליוצר". שלא תבינו לא
נכון, זה משמש אותי נהדר, יש כמה אנשים שאני מאוד אוהבת לקרוא
את היצירות שלהם וישר עשיתי עליהם מנוי. הבעיה היא שכל יום אני
מתחברת לאינטרנט, נכנסת לאתר, לדףיוצר שלי, ותמיד מופיע שם "1
מנויים" - 1??? ואת האחד הזה אני מכירה הרי, זה ידיד שלי. כ
1000 אנשים ביקרו ביצירות שלי עד היום. 1 מנויים. בושה לעצמי.
אולי בכל זאת כדאי שאני אפסיק לכתוב. אבל הרי אינני יכולה, אני
מכורה לבמה חדשה.









-30.8.2001 עידכון קל - כרגע יש לי כבר 10 מנויים! עשרה!!!-