כל הערב החלפנו מבטים
וידענו שעוד רגע
כשכולם כבר ילכו,
נשאר שנינו לבד
ונשב,
והחושך ירד על שנינו
ואז-
מבטים נפגשים,
וכאילו אפשר ללא מילים.
אני יכולה להישבע שיש בזה משהו שונה,
רגוע, אמיתי, איטי איטי
ולשנינו אין שום רצון להעביר הילוך קדימה.
ואתה קולט אותי במבטך
וכאילו חודר אל עמקי נישמתי.
וכל עוד שנינו מסוגלים לשבת ולדבר על דרכינו
וכל עוד שנינו יודעים איך להביט בעיני השני.
ממש משחקים על אש קטנה,
ואני רוצה להבין,
ועוד רגע ותלך,
ובמבטך אני שואלת-
אולי אתה האחד???
ואני פוחדת לשמוע-
ואתה אומר ולא אומר,
ובעיקר-
מביט בי!
זה מדהים כמה אתה יכול להביט אל עמקי נישמתי.
והעיניים עייפות,
וכמעט נעצמות
ואני פוחדת שאיכשהו אני אפגע בך,
ואני פוחדת וכאילו חוזה-
איך אני נפגעת.
ואני פוחדת לעשות איזו טעות,
משהו שלך יראה מלחיץ,
משהו שאולי בדיעבד ירחיק אותך ממני.
לעמוד בצד ועלייך להסתכל,
ולחייך.
ולא יכולה להבין ששם בעמקי ליבך אני נמצאת
ורוצה להסיר כל רגש קודם
כל ידע קודם
כל מה שאגרתי במשך השנים
להיות פשוט תמימה-
אלייך,
כמו שאתה אלי.
ואני עוצמת עיניים
מנסה להבין.
הרי זה יותר מדי טוב כדי להיות אמיתי,
ומסתכלת על דרקון הירח
ויודעת שאתה רוצה שכרגע עלייך אחשוב
ובשעה בה נשמותינו יתאחדו
וביום בו ננגן את ניגון אהבתינו
ולא נסיר את מבטינו,
אז אולי אני אבין ולך אספר
שאני אותך אוהבת. |