נגמרו לי המילים כבר אין על מה לכתוב
הלהבה שלי כבתה ואני רק רוצה לנוח
כשאין הבדל בין כיוונים, אין שונה בין רע וטוב
כשהכדורים שורקים יותר חזק משירת הרוח
כולם כל כך צבועים, את חבריהם רוצים לצלוב!

אי אפשר לחיות כאן, הכל כבר התפוגג
רק אפשר למות כאן, הקברן כל יום חוגג
נמאס לי כבר לברוח, לקוות להארה
קשה מידי לשכוח אבל אין לי שום ברירה!!!

הדיו בעט מלא והדף כוסה דמעות
בחדר כה שקט, הקירות שחורים מכעס
עיני כל כך ריקות ושפתי כל כך שקטות
המיטה כבר מסריחה אני שוכבת באין מעש
מביטה אל המראה, היא מבשרת לי בשורות רעות....

יצאתי מהדלת, אני רואה אותו בודד
יצאתי מהדלת, כי אין איך להתמודד
יורד עליי הגשם, הוא אפור והוא שורף
יורד עליי הגשם, זה דמעות של הטורף!!!

אז זהו זה נגמר ואין יותר לאן ללכת
הגענו לקצה של העולם ויש שלכת
שלכת אדומה והיא כואבת וצועקת
צועקת לעולם והוא ממשיך לרבוץ, לשבת
מתעלם ממנה כי יודע היא צודקת
צודקת באומרה שיש לו לב עשוי מתכת!
מתכת של קרירות אשר יודעת שאין צדק
רק מתלוננים ומעצימים ת'סדק
כולנו נשברים ולוחצים פה על ההדק
לקחו לנו חיים והשאירו לנו נזק...

נכתב עקב הרצח של דיויד שולומונולוב, בן של מורה לאנגלית
מוערכת בבית ספרי לשעבר...
ליבי זועק אליך ואל כל משפתחתך...
שלא תדעו יותר צער.