העצב הזה נובע מהתרגשות, אופטימיות ואז,... הקיבוע.
העקומה פתאום נופלת בלי הודעה מוקדמת.
למה זה קורה?
האם אני לא מציאותית?
האם אני לא קוראת את המפה?
האם הציפיות מוגזמות?
מה אתה מציע?
להנמיך התלהבות?
לדכא את הרגש?
להיכנס ל"אדיש"?
לשחק ב"כאילו"?
חוסר הזדהות???
איטיות בתגובה???
התבוננות והקשבה???
הבנתי! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.