את משוטטת באינטרנט מאוחר בלילה. הצ'טים דוממים.
נשארו רק אלו המשועממים כמוך.
ואז את גולשת לאותם אתרים. ששש...SEX
בלעז, מסתכלת בתמונות ,ומתחילה להתחרפן,
להתחרמן.
לא, עוד לא...לאו...
את ממשיכה הלאה לאחרים.
איך הן מסוגלות?
כל הקשירות העינויים?
זה לא שאת בעצמך פוסלת איזשהו כאב קל לפעמים.
תודי שהמחשבה על חגורה עושה לך וויברציות די קינקיות
בכל אותם מקומות לחים וחשוכים...
את נכנסת לחוסר שקט,
לגירוי בלתי נגמר כזה שאת יודעת שגם אם שלשה מתאבקים חסונים
יחרשו אותך כל הלילה,
את לא תגמרי.

דיי...סססססס אמו
את מכבה את המחשב.
למיטה.

שוכבת על הבטן,
שמה נרות, מוזיקה לאווירה.
כאילו אביר חלומותיך יפתח את הדלת בכל שניה ויכנס, תרתי משמע,
בסערה.

מכניסה את היד לתוך התחתונים ומתחילה בעדינות כזו ...
מכירים? כמו על כיסא מסתובב.
מרחף לך  במוח עוד האינטרנט. מעלה תמונות, אבל זה לא ממש
מעניין אותך ולא מספק במיוחד,
מה עשו האחרות.
את בוערת, כל הגוף וויברציות, דימנשיה מינית טוטאלית.
ולא מצליחה לגמור
את מנסה להתמקד...
הבלונדי ההוא מלפני שנתיים?
כלום.
הקמב''צ החסון מהשירות הצבאי?
נאדה.
ואז עולה לך ,,,אחחחחחחחח
אייל ניגוח החסון בן ה22 מגואה.
מה שהוא עשה לך שם. שוב, תרתי משמע.
את מגבירה את הקצב, לוחצת נועצת צפורניים.
כן...הכאב, בכל אופן...
והוא שוב בתוכך, באחורייך, בכולך.
בכל מקום הזעה נוטפת.
את מתחילה לרעוד, התכווצויות שרירי הישבן והנרתיק מתואמות.
את מרגישה את זה
מגיע,
כמו הרפליקה הישנה של יהונתן גפן.
אני לא יכולה לקום.
לגנוח : אח אחאחאח
לתוך הכרית.
את מרגישה את זה בא
את רוצה לבוא.
זה בידיים שלך.
חצי שניה אחרונה
ושוב בפעם המי יודע כמה
זה ברח.