שוב זו תקופה שלא עוברת,
ההרגשה בי תקעה שורש ולא חולפת.
זה קשה לחיות עם המחשבות,
יותר קשה לשרוד ולחיות.
החיים די קשים,
מציבים לנו המון מכשולים.
אין לנו את האמצעים להתגבר,
לכן החיים קצרים וחולפים מהר.
רציתי לראות את השמים,
לגעת במים של גן העדן הנעלם,
רוצה להרדם, לעצום עיניים.
החיים שאחרי, שאחריו רודפים כולם.
הדמעות נוטפות כמו מים,
מחשבות רצות בין שעות הערביים.
וקשה לי המחשבה,
שאין בי טיפת אהבה,
וכל שהותרת לי זה רק אכזבה...