הַמָּעֳמָד שֶׁלִּי, דָּרַךְ הַיּוֹם עַל חָרָא
בְּמֶרְכַּז הָעִיר
לֹא פָּחוֹת
זֶה קָרָה פִּתְאוֹם לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי
לִרְאוֹת
אִם זֶה חָרָא שֶׁל כֶּלֶב אוֹ שֶׁל
אָדָם
אוֹי לִי, בְּמֶרְכַּז הָעִיר וְלֹא
הִסְפַּקְתִּי לִרְאוֹת
אֲבוֹי
אִם זֶה הָיָה חָרוּט אוֹ
מְשֻׁלָּשׁ
וּלְאֵיזֶה כִּוּוּן הוּא הָיָה
נָטוּי
וְאִם עוֹד אֵיזֶה מָעֳמָד אַחֵר
לֹא שֶׁלִּי
חָלִילָה
גַּם הוּא דָּרַךְ וְאוּלַי
גַּם אֶצְלוֹ הִתְלַכְלְכוּ כַּפּוֹת
הָרַגְלַיִם
וְעַכְשָׁו אֲנִי צָרִיךְ לִבְרֹר
בְּמִי לִבְחֹר
מִיָּד
וְאֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַחְלִיט
אִם בֶּחָרָא שֶׁל כֶּלֶב אוֹ שֶׁל
אִישׁ
16/10/2003
|
