הם נגמרים שלב אחר שלב, הטובים באמת.
קודם שופטים, אחר כך אוהבים - או שונאים.
אין מהות - יש שטחיות. על פיו יישק דבר.
על פיו של שום דבר.

מובילים לאבדון בלא חושים
בטוחים בצדק ולא נואשים
אחד בכיכר, אחד בחלל
מדברים טובות - רק אחרי שאין בכלל

נשארנו מעטים אל מול רבים. הם באים מתוכנו.
הם זה אנחנו ואנחנו זה הם. קנאות של חינם.
שאננות של סתם.
זה לא הוא, אין לו פה - הוא כמו השטן!

רגשנות אדירה מול אטימות יתרה, השיקוי עובד על כולם.
זה לא החומר, זו רק ההשפעה. אף מחסום לא יעצור.
אף דמות לא תעזור.
באמת בועטים, את השקר מחבקים.


(מוקדש לשניים - רא"ל יצחק רבין ז"ל ואל"מ אילן רמון ז"ל)