המוות הזה, שלי
הוא כולו.
רוחות קרות ינשבו,
גשמים בטירופם יצליפו,
החול יהיה לבוץ טובעני
והים יסער באבלו
אך המוות הזה, שלי
הוא כולו.

הימים הופכים אפורים
הכל רטוב,
הכל,
עלים נפרדים בשלום אחרון מן העץ
מותירים אותו לבדו.
כולם נחבאים
בתרדמת העונתית הזו.

עוד הציפורים נפרדות אף הן
נודדות
מן הדכאון הסתוי והרווי הזה,
אני מוסיפה לקרוא  אחריהן-

לאן שלא תברחו, תוך היכולת החצי-אלוהית,
מעוררת החלומות שלכן,
לאן שלא תברחו, ברחניות חכמות מכל ובנות- מזל
שכמותכן- ברחו!,
כי המוות הזה
שלי הוא
כולו.