עייפה כל כך.
קמה בצהריים ומרגישה כמו חנק בחזה. זה כואב בצורה האמיתית
ביותר. את חושבת מה גרם לזה או אולי מי גרם לזה, אבל יש הרבה
תשובות אפשריות-כל אחת נראית לך יותר נכונה מהשנייה, ואולי זה
הכל ביחד כי כאב שכזה לא יכול להגרם רק מפרידה. רק בגלל אדם
אחד שהכרת אולי שבועיים ונכנס לך ללב. "זאת אהבה אמיתית" חשבת
אז.
את כל כך נקשרת לאנשים וחושבת שזאת יכולה להיות תכונה טובה, את
פשוט אוהבת להכיר אנשים חדשים ולגלות עליהם דברים שהיית מעדיפה
לא לדעת. אבל זה לא יכול להיות בגללו. לא הגיוני.

הוא נגע בך בצורה כל כך אמיתית.
מזמן לא ראית פנים של בנאדם כל כך אמיתי ויפה.
אז נכון שהוא לא בדיוק יוזם את המפגשים שלכם וכל פגישה שלך
איתו נראית כאילו זאת הפעם האחרונה אבל יש בו עשרות תכונות
טובות אחרות. את חושבת ששום בנאדם לא מושלם.
דנה שואלת אותך שאלות קיומיות:"את חושבת שתוכלי כל החיים ליזום
את הפגישות בינכם?" את מנסה לשכנע אותה שזה רק לתקופה עד שהוא
יתרגל אלייך ואז יתחיל להתעורר ושזה פשוט באופי שלו ושאת צריכה
לקבל את זה.
"אם הוא היה באמת מתגעגע אלייך הוא היה מתקשר, את לא חושבת?"
ואת פוחדת לדעת אם הוא יתגעגע או לא אז כדי לא לגלות את האמת
את מתקשרת פעם ביומיים, שולחת הודעה פה ושם ומתכווצת עד שהוא
לא מחזיר הודעה או אומר לך משהו יפה. זאת חייבת להיות אהבה
אמיתית.

רגע אחד את כל כך פסימית-חופרת בדבר כל כך עמוק את שאת חייבת
למצוא את הרע שבו ואז להתייאש או להרגיע את עצמך בשקרים
שנשמעים לך כמו כל האמת וברגע השני את מרגישה שצף של אופטימיות
ושאת יכולה להמשיך לבד בדרך. ושלא כואב לך יותר.
ככה קורה כמעט מדי ערב, את לא נרגעת ורק מענה את עצמך במחשבות
שלא יועילו לך, רק מפילות אותך יותר ויותר לתהום-ממנה אין
חזרה. אבל איתו התחושה כל כך שונה, שהכל הולך להסתדר והוא
ישאר. נכון הוא לא כמו רונן שמתקשר אל דנה כל יום למרות שהיא
מסרבת לו בלי סוף, אבל זה לא מתוך רוע. פשוט הוא כנראה קצת
עסוק, עסוק בשבילך?  כנראה שפשוט את לא חשובה לו כל כך. את
חייבת להבין את זה בעיקר כשכל החברות אומרות לך את זה. זה לא
ילך.

רק אתמול הכרת אותו.
הפעם את פשוט בטוחה שזאת אהבה.  זה חייב להיות.