על החוף רטובים עומדים וקופאים
נשיקה עצובה אחרונה לפרידה
וחיבוק כה פשוט מסמל עולמים
מה יהיה מעכשיו? כיצד נדע?

וחושבים כל הזמן מנסים להבין
וטיפות הגשם מפריעות לרעות
והגבול שביננו כה דק כה עדין
ערפל מטשטש מבלבל את הדמות

נסיכה עצובה שכואב לה מאוד
וצפרדע קטן שרוצה רק לשרוד
מה יצא מנשיקה אפילו קטנה
אולי זה הפוך, אגדה משונה

הדיו מהעט נוזל על הדף
ובתוך השיחה מחשבה משתוללת
הכדור מתגלגל ומרגיש כה נרדף
כועס עליה שהרבה היא שואלת

על שמיכה בפינה בבכי יושבת
מדרגה בכניסה הופכת מקום
ודמעה שנופלת על פצע צורבת
גם הגשר שבור והעץ כה עירום

נסיכה עצובה שכואב לה מאוד
וצפרדע קטן שרוצה רק לשרוד
מה יצא מנשיקה אפילו קטנה
אולי זה הפוך אגדה משונה

עכשיו מבינים שהפצע פתוח
צריך לעזבו כדי שיבריא
לתת לאבק להתפזר ברוח
ואז בפתיחות יחדיו להמריא