מושית אלזנר / רגע שנעלם |
המילים נגמרות, המבטים שבעיניים.
יושבת ומסתכלת והכול נעצר.
הזמן עומד מלכת.
ורציתי להמשיך הלאה
ורק מילות פרידה שמעתי, וכמה היא קשה
המילים לא ממשיכות.
מסתכלת הצידה והאנשים באושר לא מובן, ואני לא חלק מאושר זה.
והוא ברח לי נעלם, אולי למישהו אחר שצריך אותו...
ואני נתתי לאושר ללכת.
הייתי יכולה לעצור!
להגיד!
אבל הלכתי בלי לומר מילה.
והכול נגמר...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|