איוב כהן / שפתיים בורדו |
כעץ ערום בסתיו חייו
עלוות אביב עוטה ומתעורר
זה החיוך שלך, האור והמבט אשר קורן
ואודם שפתותייך הפעורות
בין שתי גומות של חן
ידעתיך אהובתי עוד טרם המבט
ידעתי את הרעד ממילה אחת
אהבתי את דמותך גם בלי לראות
ליטפתי את שירייך אות ואות
שפתיי אשר ידעו את שפתותייך
אינן פוסקות ללחוש את שמך
ראשי אשר אספת בשתי ידייך
הולך אתך לכל מקום אשר הנך
אוהב אותך, שפתיים בורדו, את איתי
מול העולם אקרא, אהובתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|