אבא אכל בננה, ואמא את הכלב.
נשארו רק חתיכות ריאליות ושבבי הצלקת.
הודהמתי לגלות את ותיקי הכנסיה, הודהמתי לגלות כמה שאת יפה.
הסתכלתי לתוך חלל מוכר, הסתכלתי פנימה, החוצה ומהצד. דיברתי
בלי שום זיכיון, תעיזו לפרוץ לי לתוך הדימיון.
מצב קטן, מצב מהורהר..
אבא אכל אותי ואמא גם.
לא ניתן להפריד בין תערובת הסלט הפטפטנית, חתיכות חמץ ותרסיס.
מה הטעם בשאריות של ציורי "מאטיס"? מה הטעם באלוהים?
מה הטעם בפרחים?
אבא אכל מברשת שיער, ואמא אכלה את עצמה.
עוד גילגול אנרגיה, עוד גילגול במהות של עצמה.
עוד תעמולה מפוקפקת,
עוד ילדות מבוזבזת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.