מילה קטנה, מציאות מתפוררת, כמו לחם עבש
שלוחה ארוכה של שקט אותי כובש
בין עלים צהובים מתפזרת יצירה בעולם כמש

שערי גן עדן לא ייפתחו יותר לתושבי העיר
כתבתי שיר גרוע, ואת זה אי אפשר להסתיר

אין קשר יותר בין דנה לאפרת
הכל חרוזים מטופשים, הכל מסובב ומושחת
תוציאו אותי החוצה, קשה לי

"תחשוב חיובי", צועק משורר אלמוני
מעל בובת-עץ שטופת פורקן מיני

ואחר-כך תגידו, "מה כתבת", "תראה, תראה"
ומי שיישאר לבד, חסר צורה ומראה
זה רק אני, השליח, המספר הנאמן
פושע, אשם, בן-מוות, כמו המשרתת והחלבן