המחשבה גורמת לי להזיל דמעות,
מכאיבה, צורבת וגורמת לי לבכות,
אתה לא פה והדמעות עוד זולגות.
ביום שבו צלצל הטלפון,
ישבתי לי לבדי ליד החלון,
הבטתי לשמיים ונזכרתי בשלום האחרון.
האחרון שאמרת לפני שעזבת,
השלום שאמרת כשנטשת,
שלום לאהבה שממנה ברחת.
פחדת מאוד לאהוב,
לא רציתי לכאוב,
חשקתי במגעך ובך קרוב.
ה"הלו" שאמרת העביר בי צמרמורת,
"אולי נחזור? מה את אומרת?"
גופי הזיע ובראשי סחרחורת.
הכרזת בלב שלם ובתמימות,
שהתגעגעת לאהבה ולחמימות,
הבטחת שעכשיו אתה נשאר לצמיתות!
שוב האור חזר לחיי,
כל העול ירד מעליי,
כל הכאב והצער כבר מאחוריי.
אף פעם לא תאמר לי שוב שלום,
הבטחת לי עתיד, פיצוי על העבר-נחווה את היום,
ואז בלב כואב ודמעה בעין התעוררתי מחלום.
אני אוהבת אותך ומתגעגעת נורא,
תחזור ותגשים לי את המשאלה. |