זה מצחיק איך הזמן עובר ואנחנו עוד יחד, כל הקשר הפך להרגל
ומשרה תחושה של נחת, נחת שאין צורך בלחפש אחר... נחת שיש מי
שישן ליד ואדע מי הוא...
להבדיל מהנחת יש גם חוסר שקט, חוסר שקט כי זה הרגל. זו עדיין
אהבה? או שהיא כבר חלפה? חוסר שקט, כי ההרגל הזה הוא לא ההרגל
של תחילת הקשר שלנו שהיה כה פורה, יפה, מלא אהבה וכיף.
לא שמנו לב איך הכל הפך להיות רגיל ואנחנו כבר לא מתרגשים...
לא אומרים מילים יפות, לא נוגעים ברכות, אפילו הסקס הפך להיות
רגיל - בלי ריגושים, בלי לחשוב על ההנאה, עצם העובדה שמלתנות
אהבים זה הפך לסקס, זה גורם לחוסר שקט!
אני אוהבת אותך, אוהבת כל כך! אבל אני לא רוצה להמשיך ככה, בוא
נשתנה, בוא נחזיר את הגלגל ונהיה שוב זוג מאוהב שמתרגש כל יום
מחדש כשעיניינו נפתחות בבוקר ומביטות אחת בשניה, זה אפשרי?
אם לא, אולי ההרגל הזה לא מתאים לי... אולי זה הרגל שאני רוצה
לשנות... ואם זה לא ישתנה אז אני אעדיף לשתוק, או שלא...?
שאסבול כי אני אוהבת או שבעצם אעזוב כי אני ממש אוהבת?!
זה אפשרי שהכל יחזור לקדמותו - לפני שהכל הפך להיות הרגל?
כי אני אוהבת אבל ממש סובלת מחוסר שקט...