יושב בחדר, יושב לי לבד,
שותה מיץ תפוזים ועושה ביד.
חושב מעשן מעשן וחושב על מה שלא הספקתי,
על כל הבנות שמעולם לא סיפקתי.

דנה, רינה, ליאת ושרון,
ובמיוחד על הילה שגרמה לי עיוורון.
עכשיו נשבע לא עוד לא עוד,
עד עכשיו היה לי עולם ורוד.

חושב, מבולבל, לא יודע מה רצוני,
מנסה למצוא את פשר קיומי.
נשאר לי עוד כל-כך מעט זמן,
רוצה לנסוע, מי יודע לאן.

יושב בחדרי, יושב לי לבד,
ומחשבותי לא יפסיקו, לא יפסיקו לעד.

כי זה לא שיר על אהבה ולא על דבר,
אלא על עידן יפה שהולך ונגמר.