פרק נגמר בחיי
ופרק מתחיל,
יש פרק עצוב,
פרק שמח ופרק מגעיל,

הפרקים שאני הכי אוהב
הם הפרקים המרגשים,
פרקי פרידה מאנשים,
פרקי פרידה מנשים,

אבל אז אני נזכר בפרקים,
זה לפעמים קצת כואב,
ולפעמים הם בי נוגעים,
משהו שם זז בלב.

יש פרקים שהייתי רוצה לחזור אליהם עכשיו,
יש פרקים שהייתי רוצה שבהם לא יכאב,
פרקי הפרידה, הבדידות והעוקץ,
פרקי החיים הכואבים באמת,

קשים חלקם של הפרקים,
אבל יש פרקים עם אקשן נחמדים,
ועם זאת אני אינני אוותר על ספר חיי,

אבל אז אני נזכר בפרקים,
זה לפעמים קצת כואב,
ולפעמים הם בי נוגעים
וגורמים לזרימה חזקה,
פשוט לחץ ענק.