אתמול בערב מצאתי שערה לבנה בשיער שלי, למרות שאני רק בת 12.
אמא של רוני אמרה ששערות לבנות בשיער מעידות על מצב נפשי.
בהתחלה חשבתי אולי היא מתכוונת שזה אומר שאני בסדר גמור, ולכל
אחד בגילי צריכות להיות שערות לבנות מדי פעם - אבל בחדר השני
רוני אמרה לי בשקט ש"מצב נפשי" זה בעצם אומר שאני קצת משוגעת.
רוני גדולה ממני בשנה, ובגלל זה היא יודעת הרבה שאני לא יודעת
- כמו מה זה מצב נפשי ודברים חכמים כאלה.

יום אחרי זה, כשחזרתי מבית ספר - ביקשתי מאמא שתקנה לי בבית
המרקחת משחה נגד התקרחות, כי תמיד אומרים בטלויזיה שאחרי
שהשיער מלבין, הוא נושר. אימא הסתכלה עליי במבט מוזר ולא מבין
במשך כמה שניות, ואז התחילה לצחוק.
לא הבנתי למה היא צוחקת, אז אחר הצהריים לקחתי חמישים שקל
מהכסף שסבא שלמה הביא לי לחנוכה, והלכתי לבית המרקחת שהיה
במרחק שני רחובות מבית הספר, וחמישה רחובות מהבית שלי.
כשהגעתי לדוכן של התרופות בסופר פארם, ביקשתי מהמוכר הנחמד
משחה נגד התקרחות. הוא היה קצת מצחיק, היה לו חלוק לבן ושיער
מתולתל ונראה כמו רופא, אבל הוא לא היה רופא - כי הוא עבד
בסופר פארם.
הוא נתן לי קופסה בצורת מלבן עם צנצנת גדולה בפנים, ואמר לי
להגיד לאבא שלי לשים את המשחה על הראש כל יום לפני השינה -
ולהשתדל לא ללכלך את הכרית, הוא אמר בצחוק, ואני לא הבנתי מה
מצחיק פה בכלל, אבל חייכתי, כי אני נחמדה.
אמרתי לו שהמשחה בשבילי, כי שלשום מצאתי שערה לבנה בראש שלי,
ושאבא שלי בכלל מת.
הוא הסתכל עליי במבט קצת עצוב, לקח לי את המשחה מהידיים ואמר
שאם מצאתי שערה לבנה בראש, אני צריכה ללכת לפסיכיאטר ולא לרוקח
בדוכן קטן בסופר פארם - כי איך הוא כבר יכול לעזור לילדה קטנה
עם מצב נפשי קשה?