שלושים ילדות שלי / גאיה |
כשאנשים כים סוער
עלו, המליחו והטביעו.
תמיד היית שונה, גאיה,
תמיד לעגו לזרותך
אך ראיתי את יופייך
בתלתלים הפרועים
בעיני השמיים שלך
וגופך הצנום
גאיה, כנפייך מעולם
לא זהרו יותר
את מרחפת, את פיה
ואני תמיד ידעתי -
כשתעצמי עיניים,
גאיה, תוכלי לעוף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|