שלוש בלילה, אני רעבה. מאוד.  
"מה את רוצה לאכול?" הוא שאל אותי.
ניערתי את רעמת שיערי המרושל והבטתי בו מעבר לכתפי החשופה.
"מה יש לך?"
הלכנו ביחד למקרר. מיץ תפוזים. מיץ קלמנטינות. שני מעדני חלב.
קופסת שימורים של סרדינים ושתי חבילות אקטימל. אחת סגורה ואחת
חצי פתוחה.
פתחנו את המקפיא. שניצל דגים. שניצל טבעול.
שלוש בלילה. אני מתה מרעב.
"אולי נזמין פיצה מטר?"
הוא הביא דפי זהב.
התקשרנו לפיצה מטר.
"שלום אני רוצה להזמין פיצה"
"משפחתית?"
"כן. איזה תוספות יש לכם?"
"לאיפה את רוצה?"
"לרמת דניאל."
"אני מצטערת, אנחנו לא עושים משלוחים עד לשם."
"אולי עד שדרות יגאל אלון?" אני קוראת את שפתיו ושואלת בקול.
"לא, לא. אני מצטערת."
"טוב, תודה."
אני מנתקת ומסתכלת בו. "מה עכשיו?"
"יש עוד פיצריות באזור."
אנחנו מתקשרים לדומינו'ס.
"שלום אני רוצה להזמין פיצה לרמת דניאל."
"אנחנו עושים משלוחים רק עד יגאל אלון."
אני קולטת את מבטו ואומרת, "רק רגע, אני צריכה להתייעץ."
"יגאל אלון זה חמש דקות הליכה." הוא אומר.
"אז אתה רוצה?"
"את זאת שרעבה."
אני חוזרת אל הטלפון. "בסדר, ליגאל אלון. איזה תוספות יש
לכם?"
אני אומרת לה אילו תוספות אני רוצה ומושיטה לו את הטלפון כשהיא
מבקשת את מספר כרטיס האשראי. אני מביטה בו ומקשיבה לו מדבר
איתה.
"רגע, יש לי משהו לשאול אותה," אני אומרת לו והוא מושיט לי את
השפורפרת.
"תוך כמה זמן זה יגיע? אולי תתקשרו אלי כי אנחנו צריכים לדעת
מתי להגיע."
"בסדר," היא אומרת. "מה מספר הפלאפון שלך?" נתתי לה אותו
וחזרתי על שמי פעמיים במקרה והיא לא שמעה כמו שצריך.
לבשתי חולצה ומכנסיים ונעלתי נעליים. הוא ישב על הרצפה והתבונן
בי. קמתי והלכתי אל חדר האמבטיה והסתרקתי מול המראה.
הוא עמד מאחורי, הבחנתי שהוא הספיק ללבוש חולצה, ואמר, "את
מתיפייפת בשביל השליח של הפיצה?" הוא הסיט את שיערי לאחור ונשק
לעורפי.
הבטתי בו דרך המראה. היה לו מבט מוזר בעיניים.
"אני לא רוצה לצאת עם שיער כזה מבולגן." אמרתי. הוא משך
בכתפיו.
סיימתי להסתרק, בסלון צלצל הפלאפון.
"הלו, לירן?"
"לא."
"זה השליח של הפיצה. אני עוד דקה יוצא."
"בסדר, אבל אני לא לירן."
"זה מה שאמרו לי. איפה לחכות לך ביגאל אלון?"
הבטתי בו בשאלה.
"בפינת לישנסקי."
"בסדר, אני יודע איפה זה."
"אולי תוכל להביא לנו את זה עד הבית? בבקשה?"
"איפה זה?"
"ברמת דניאל, דקה משם ברכב."
"רחוב?"
"ברנר."
"יהרגו אותי על זה אבל בסדר."
"וואי, איזה מותק אתה, תודה!"
"איזו דירה?"
"אני ארד, אל תדאג."
"בסדר. חמש דקות אני שם."
ירדנו למטה. הלילה היה חמים למדי. מצאתי פיסת מדרכה שנראתה
נוחה יחסית והתיישבתי עליה.
"למה את יושבת על המדרכה?" הוא אמר מעליי.
"כי אני רוצה לנוח."
לפתע שמענו רעש של קטנוע. קמתי ונופפתי לו בידי. הוא הוריד את
הקסדה וחשף שיניים לבנות מאוד בחיוך. "פיצה?"
"פיצה! אוכל! תודה!" אמרתי בשמחה ולקחתי ממנו את המגש.
"וגם שתייה."
"יופי." אימצתי לחיקי את הבקבוק.
"יופי. את מכירה את המבצע?"
"לא. איזה?"
"אם את מזמינה חמש פיצות את מקבלת אחת חינם. אני אצ'פר אתכם
ואביא לכם שתי מדבקות.
"אוי, איזה חמוד אתה."
הוא חייך. "אני חייב ללכת, אתם סגרתם לי את המשמרת."
"לילה טוב." אמרנו. הוא נסע.
"עכשיו אני יודע שכל פעם שאני ארצה להזמין פיצה עד הבית אני
איעזר  בבלונדינית יפה." הוא אמר ופתח לי את השער, מביט בי
בהערכה.
"בכל פעם שתזמין אותי תקבל עסקת חבילה." אמרתי לו ונשקתי
לבקבוק.
עלינו ביחד במדרגות.
"אני יכול להזמין פיצה גם מבלי להזמין אותך."
"כן, אבל אתה לא יכול לעשות את ההפך."
נעצרנו מול הדלת והוא תקע בי מבט שאמר; נו, באמת.
"אחרייך," הוא אמר.
הפניתי את ראשי להתבונן בו ומתוכי פרץ ועלה בחיוך, התחלתי
לשיר, שלוש בלילה, עומדת מולי לא בא לה לישון...
5/6/03

3/4/04 - מספר שינויים נעשו בשמות הרחובות וזאת בשל מספר אנשים
שדאגו שמא יזוהו בסיפור על ידי אנשים אחרים. אתכם הסליחה.