קוראים לי ביל סיימון, ואני בלש. אני לא בטוח איזה בלש אני,
אבל אני בלש. אין לי איזו תלבושת מגוחכת עם כובע מוזר ומקטורת,
אבל יש לי איזה קול בס בראש שכולם שומעים. בכל מקרה נשכרתי
להציל את העולם, אני יודע זה נשמע מגוחך ואני ממש לא מאמין
לטמטום הזה. בטח סתם אחד שיש לו בעיה עם החתול או משהו פחות או
יותר רציני. בכל מקרה התחלתי ללכת ברחובות לונדון הקרים בחיפוש
הבן אדם ששכר אותי הוא לא נתן לי כתובת מדויקת בעצם הוא אמר
רחובות לונדון אבל זה די ספציפי, לא? בכל מקרה התחלתי ללכת
וראיתי את אנשי לונדון הולכים, בורחים מהגשם, או סתם מחובקים.
חשבתי לעצמי(נא לקרוא בקול בס)  כמה נחמד וכמה חבל שהם לא
יודעים מה קורה סנטימטר מתחת לאף שלהם. אז הזוג המחובק אמר מה
קורה מתחת לאף שלנו? עניתי: השפה העליונה, וברחתי מהם. בכל
מקרה המשכתי לחפש, ואז נתקלתי בו, הוא מלמל משהו על זה שהוא
נביא והוא רואה שחורות וששמו הוא בליטפוס מגרפוס אנשריין או
בקיצור נחום, חשבתי לעצמי(שוב קול בס) יופי זה מי שיעזור לי
להציל את העולם והוא משוגע. נחום אמר: אני אומנם משוגע, אבל
אני יעזור לך מאוד, אני שאלתי: איך? והוא אמר: הכול בזמנו
ילדי, הכול בזמנו. אני אמרתי: טוב. המשכתי ללכת בלי לשים לב
שנחום אחרי עד שנעצרתי ונחום נתקע בי, זה כאב. התחלתי לצעוק
ולצווח, נחום עמד שם שאנן ושאל: למה עצרת? אני אמרתי: יש פה
פאב, לא יזיק לשתות קצת בירה או משהו כזה. הוא אמר: בחירה שלך
מה שאתה תעשה לכבד שלך. נכנסו פנימה הייתה מוזיקה של שנות
השמונים, צעקות. שיחות. ביליארד ואיזה כמה מלצריות שנראות נחמד
מאוד. בכל מקרה צעקתי לברמן שיביא לי איזו בירה טובה. הוא אמר:
שזה עולה שש לירות סטרלינג. שילמתי לו ושתיתי הכול בשלוק. היה
לי יום די חרא. בכל מקרה נחום נעלם איפשהו באזור השירותים. זה
מסר לחיים אף פעם אל תשתין בבר, לך תדע מה יהיה שם. בכל מקרה
שתיתי ובהיתי בכל החדר פתאום הפסקת חשמל, פתאום נדלק האור,
נכבה, נדלק, נכבה, נדלק איזה חמישים פעם. המנורות נשרפו לאף
אחד לא היה אכפת גם לי לא ממש. בכל מקרה נכנסתי לשירותים
וסחבתי משם את נחום. יצאנו ופתאום נתקלנו בשומר שם. מקודם לא
היה שומר לכו תבינו. חשבתי לעצמי(אתם כבר יודעים) הוא דווקא
יכול לעזור לנו. השומר אמר: לעזור במה? אז נחום סיפר לו סיפור
ארוך בלי משמעות וקשר לכלום. אחרי שהתעוררנו מצאנו את עצמנו
בבית מלון אי שם באוסטרליה עם כאב ראש עצום ועם הרבה קושי
לפתוח את העיניים.  בכל מקרה שאלנו שנינו את נחום מה לעזאזל
קרה ואיך הגענו לפה? אז הוא אמר שהוא הרדים אותנו בכוונה,
והעביר אותנו לפה. לא ידענו מה להגיב אז חזרנו לישון.
כשהתעוררתי שוב היה חושך. נחום והשומר לא היו לידי אז הלכתי
להסתובב בחוץ לשאוף קצת אוויר אוסטרלי. בכל מקרה נתקלתי
במועדון לילה חביב שמנגנים בו כל מיני אנשים שמנגנים שטויות
רועשות בלי שום הקשר. נכנסתי למועדון ורקדתי לצלילי להקה
מחתרתית שהסולן שלה, עם קול צרוד במיוחד, אך צעקני במיוחד.
אחרי שהם סיימו וירדו, פתאום נהיה הכול שחור, פתאום שמעתי את
נחום אומר: אל תצעק. אני חשבתי(אנחנו די מדוללים בכסף אז נשתמש
באפקט הזה די הרבה) מה לא לצעוק? איפה אני? איך נחום הגיע לפה?
גם אני פה אמר השומר. אתם מוכנים להפסיק לדבר אמר נחום. אבל לא
דברתי, אמרתי בקול קטנוני. נחום בעט בי ואני התפתלתי מכאבים.
באותו רגע נפתח האור. במקום אחר בלי שום הקשר לסיפור,
ונעבור לפ-י-ר-ס-ו-מ-ו-ת. אהמם סליחה לא התכוונו לשם. גינאחס
שליצנה יה וואינה יה יה גוטה פורטן. במקום אחר עם תרגום לעברית
שקשור לסיפור התעורר סר המילטון הבין משהו וחזר לישון. בבוקר
כששוב התעורר סר המילטון הוא חשב: אני צריך לרשום דברים לפני
שאני נרדם, הוא ידע שיש לו משימה חשובה במיוחד שקשורה להשמדת
העולם, הוא ידע את כל פעולותיה אבל הוא שכח אותם. הוא שאל את
משרתו: אם יש חלב? המשרת אמר: שאין. סר המילטון קילל. בחזרה
לגיבורינו היה אור וסולן הלהקה נכנס,  הוא קילל, צעק וצווח.
אני בינתיים הייתי על רצפה מהמכה של נחום. השומר סתם בהה ונגעל
מתיאוריו הרבים של הסולן. נחום עמד שם בשקט וחיכה בנימוס
שהסולן יסיים את שלו, אחרי שהרוחות נרגעו והסולן איבד את חוט
החשיבה שלו. אמר נחום לסולן: נעים מאוד אני בליטפוס מגרפוס
אנשריין או בקיצור נחום והוא חייב לבוא איתם. הסולן אמר: נעים
מאוד רוקי אבל כולם קוראים לי סמאש ואני לא חייב לאף אחד כלום.
אני החלטתי להתערב. תקשיב לי בחור צעיר, נורא אהבתי את העבודה
שלך אבל תאמין לי לא כדאי לך להתעסק איתו, גם איתי, כי עבר עלי
יום די טוב, אני לא רוצה להפוך אותו למחורבן. אז רוקי שאל: למה
הכותב מתייחס אלי כרוקי? אני אמרתי: לא יודע! אבל אל תתייחס
אליו. שלא יקרא לי רוקי אמר רוקי.(תגובת הכותב אוקיי אוקיי
קרצייה) אז סלאש אמר: למה לי לבוא איתכם? נחום אמר: העולם
בסכנה ואנחנו זקוקים לך. אז סלאש אמר: למה לי שיהיה לי אכפת?
נחום אמר: כי אז לא תהיה לך להקה. חוץ מזה אם לא תבוא ביגי
יחסל אותך תוך כמה שניות. אני שאלתי בקול מופתע: מי זה ביגי?
השומר אמר: אני ג'ים ביגי רוס נעים מאוד. אני ביל סיימון ואיך
זה שרק עכשיו אני יודע את שמך. תשאל את הכותב. (תגובת הכותב
אינני יודע וחוץ מזה אם יש לכם תלונות אני יכול למחוק אתכם תוך
שנייה). אני אמרתי: הכותב קצת לוקח יותר מדי אישי. (תגובת
הכותב יש לך בעיה עם זה?). לא ממש לא. בוא נתקדם הלאה, חזרנו
למלון וישנו המון לקראת יום חדש. לאחר שבוע התעוררנו באיזה
מחסן נטוש, וחשבתי(שוב האפקט הזה) איפה לעזאזל אנחנו? שמעתי
מלמולים מצד ביגי. סלאש צעק עלי לעזוב אותו בשקט. נחום עדיין
ישן.  שמתי לב שאנחנו קשורים. התחלתי להילחץ ולצעוק. אז ביגי
ניסה להרגיע אותי וסלאש צעק עלי שוב. נחום קם ומלמל משהו.
פתאום על המחסן נכנס אור גדול מאוד וכולנו צעקנו מכאב. אז נסגר
האור ולתוך במחסן נכנס משהו מוזר בהחלט. הוא היה בגובה מאה
שבעים ותשע סנטימטר, ירוק עם חולצה של הגרייטפול דד. אני
חשבתי(אני באמת חייב לציין את זה) מאיפה הוא השיג את החולצה
הזאת? החייזר אמר בדיוק מאיפה שהשגתי את מכנסי הביגיז האלה,
נעלי נייק האלה, באיזה שוק שרוצה להרוויח כסף. כל הזמן הזה היה
מישהו משמאלי שצחק, לא שמתי לב עד שהחייזר סיים את דבריו. נחום
צעק רובן. החייזר צחק ואמר נחום. החייזר שחרר את נחום. נחום
שחרר את כולנו ואמר תכירו זה במחחנחלנכחלנ008 ילץ אבל קוראים
לו רובן. הוא יתלווה אלינו למסע. שאלתי איך? הוא הרי
חייזר.נחום שאל: אם לא הבחינו בנו עד עכשיו למה שיבחינו בנו
עכשיו? אכן נקודה למחשבה.נחום אמר: בבקשה אל תחשוב. נמאס כבר
מהאפקט הזה. זו לא אשמתי אמרתי זה המחבר שתקע אותי עם זה.
(תגובת המחבר היה עדיף אם הייתי תוקע אתכם עם מוסיקת מתח
שמגיעה משום מקום ואין לה קשר). לא. אמרתי: טוב בואו נמשיך ולא
נתקע כאן כל היום. אני ביל זה ביגי וזה סלאש,יאללה לאן עכשיו?
נחום אמר: אל האין סוף, מעבר לו. אני שאלתי: זה לא משפט מסרט?
נחום אמר: אה נכון סליחה. במקום אחר עם הקשר לסיפור יצא סר
המילטון למשימתו החשובה להביא חלב. משימתו הפחות חשובה להשמיד
את העולם. הוא לא ידע איך, או כיצד או לאן. אבל הוא יצא לדרך
הארוכה ומפותלת אל הסופרמרקט הקרוב למגוריו. משם חזרה לשתיית
התה שלו. הוא חשב(הפעם בלי האפקט) אולי כדאי לי לשתות שם תה
ולהמשיך הלאה. זה כדאי לי, לא? לא משנה, נראה כשנגיע. בחזרה
לצד הטוב המלווה בשמות מגוחכים. ביל ביגי סלאש נחום ורובן הלכו
להם לחפש את מיקום המשימה הבאה שלהם כדי להשלימה ולהבין את
מטרתם בסיפור המגוחך הזה. להבין למה לעזאזל נתנו להם שמות
מגוחכים וכל זה יתגלה להם עוד מעט כשיהיה לי רעיון איך להמשיך
סיפור זה. נכתב על ידי נעם פטמן.
ביל ביגי סלאש נחום ורובן התחילו ללכת ברחובות בחיפוש המשימה
הבאה ופתאום(מוזיקה מתח) ביל התחיל לצעוק: היי היי היי אמרת
בלי מוסיקה מותחת (תגובת הכותב מצטער) כל הדמויות: סלחנו
ופתאום מחסום כתיבה כל הדמויות מסתובבות בצעקות ובפאניקה על
אין סוף הדיו והנייר באי ידיעה מה לעשות אני הראשון שהתעשתי
ואמרתי: טוב בטח יש פיתרון לכל זה ונחום אמר: ברור שיש פתרון
אבל צריך למצוא אותו אז שאלתי: איך נמצא אותו אז נחום אמר: נלך
לישון כשהתעוררנו היה לילה אז התחלנו ללכת לכיוון בלתי ידוע
ונתקלנו בדמות חסרת תקדים עוד אחת אמרתי (תגובת המחבר יש לך
בעיה עם זה) לא אמרתי כנראה שיש לדמות הזאת מטרה סיפור המגוחך
הזה כי בינתיים אף דמות לא עשתה פה כלום אה זה לא נכון אמר
נחום למה מה עשיתה בסיפור הזה אני העברתי אתכם ממקום למקום טוב
נמשיך הלאה איזה שם מגוחך נתן לך הסופר הדגול שלנו אני מרי אן
וכנראה יהיה לי תפקיד בסיפור שלכם בוא נמשיך הלאה אמרתי התחלנו
ללכת ונתקלנו בפלצת אשר יצר סר המלטון כדי לסכל את משימתנו או
כך טען נחום יופי אמרתי ואיך נחסל אותה זה המטרה של ביגי וסלאש
כי הסופר לא ידע מה המטרה שלהם חוץ מללכת אחרינו או טוב (ופה
אתם אמורים לחשוב על מאבק שנמשך שעות בין שומר ראש רוקר ומפלצת
אימתנית כי לי אין דרך לתאר את זה) אחרי הרבה דם יזע וצעקות
חסרות פשר נכנסנו למערה של המפלצת וראינו שהיא מלאה בזהב
יהלומים ובאגים של מחשב. אחרי תהיה קלה בקול בס שלי איך לעזה
הגיע למערה הזאת כל כך הרבה שטויות. עברנו לצידו השני של כדור
הארץ בתקווה למצוא מטרה חדשה או דמות בלי מטרה לסיפור ובמקום
אחר לא רחוק משם עמד סר המילטון על ההר וצעק מה אתה רוצה ממני
(תגובת המחבר שתשתה את התה שלך) או תודה רבה לך אמר סר המילטון
ושתה את התה הקדוש שלו הפך לאל התאבד חזר לחיים ועשה עוד דברים
חסרי הסבר שאפילו המחבר לא יאכל לחשוב עליהם ובמקום הקודם
שהינו בו נתקלו גיבורנו בתקלה קשה הם היו צריכים לנסוע למאדים
אבל נאס"א לא הרשו להם אז הם ויתרו על הרפתקה הזאת וכבשו את
יופיטר במקום בעזרת רובן נחום וביגי אחרי עוד כמה מקרים חסרי
טעם והומור הלכנו לנו לדרכנו בחיפוש מטרה אחרת כמו למשל למה
לעזאזל השטות הזאת קיימת ולמי אכפת מכדור הארץ אחרי הבנת
המשמעויות החסרות בינה והתשובה לשאלה מה משמעות החיים(שהיא לא
לכוון את שעון הוידיאו) התייצבו גיבורנו במקדש וחיכו לסר
המילטון שיגיע וכשהוא הגיע בקול רם צעקות אין קץ של ייסורים
התחלנו להיאבק אני וסר המילטון על כיבוש ממלכת ציון קרב קשה
שהרס חצי מהיקום וחצי השני נדחף לפיתה בסלטים חופשי  עם קצת
אמבה ואחרי שהכול התפוצץ התהפכתי ונעלמתי לתוך מסך שחור ואז
היה מפץ וכלום לא נראה והיה לבן הכול לבן ואותיות גדולות
ומודגשות בכתב של ווארד בלתי הגיוני וכשהתמונה התבהרה הכול היה
ברור לי ומשום מה הכול נסגר נשבר ועבר למקום אחר אולי הייתי
פעם אולי אני עכשיו מה שבטוח זה כלום הכול נשאר והשתנה לגמרי
בכל מקרה מה שהיה כתוב והיה עקרוני ושינה את כל מערך הזמן היה
"ברוך הבאה ליקום המציאותי ושיהיה לך יום טוב"
נכתב על ידי נעם פטמן