כל בוקר הייתה קמה, וכמו מתה מזריקה לעצמה את החיים.
היא הייתה מכורה, פשוט לא יכלה בלי זה.
הייתה הולכת לשירותים, מסתכלת במראה, ורואה מישהי שלא הכירה,
פניה היו דקות ולבנות, שפתיה כבר לא מלאות ועגולות, הן היו
רזות ומצומקות, הייתה מסתכלת בעיניה ורואה שחור, עיניים חסרות
הבעה מלאות בפחדים וייאוש, כך זה היה כשהייתה ללא ההשפעה.
היא רצתה להפסיק, וגם ניסתה כשזה ממש פגע בה.
אבל היא לא יכלה, היא הייתה להוטה.
היא הייתה מוקפת בזה, זה היה כל עולמה.
אבל כשהיא איתו היא מאושרת. עייניה מתמלאות באור ותקווה, פנייה
מקבלות חיים ואהבה,שפתיה מתמלאות ומקבלות צורה.
היא הייתה קמה בבוקר, ומזריקה לעצמה חיים, בעזרת נשיקה.
כי הרי היא הייתה מכורה, מכורה לאהבה.