סוף סוף, כמה היה אפשר לחכות להם? יופי, עכשיו רק חסר שאני לא
אצליח לראות אותם, במיוחד את הבחורה. יש! הם התיישבו ממש ליד
החלון. רק שהוא ייתן לה לשבת ליד החלון קיבינימט! מה אני צריך
אותו? אני רוצה להסתכל עלייה. יופי אני רואה אותה ממש מולי.
אה! יש לה שיער שחור יפה כמו שהיה לסוניה שלי. סוניה שלי הייתה
יותר רזה ממנה, ממש גפרור היא הייתה. וזאת? יכולה להיות פרה
אחרי התינוק הראשון שלה. נו מה? הם בפגישה ראשונה? פעם לא היה
מחשב או לוח מודעות כמו היום. פעם חברים הכירו, שידוכים. מה...
גדלנו יחד כמו בקיבוץ והיינו לוקחים את הבחורה הצידה או
לאיזשהו אסם ואז רצים לספר לחברים. מי לא רצה אז את סוניה שלי,
אה? מי? כולם רצו אותה אבל היא בחרה אותי.
אז עוד הרגשתי בר מזל.
איזה ביישנית הבחורה הזאת מה? כמו סוניה שלי. אבל כל בחורה,
בסופו של דבר, אתה מגלה איזה לשון של שד יש לה, הוא לא יודע את
זה עוד הבחורצ'יק שיושב איתה שם אבל יום אחד הוא יהיה פחות
טיפש. ככה בחורות, אתה לוקח אותן שקטות כמו ביצה ואחר כך אתה
מגלה לול בחיים שלך.

היא לא רוצה אותך! איך הוא לא מבין זה? טוב, עכשיו הבחור עיוור
כמו פיתה אבל הוא יראה יום אחד. הבחורה מסתכלת על הידיים שלה
כל הזמן ולא בעיניים שלך! ואני אפילו יכול לראות את הרגליים
שלה, היא מנדנדת אותן קיבינימט כמו נדנדה. לאא, הבחורה לא
רוצה. הבחור מאוהב כבר, אני יכול לראות פרחים יוצאים לו
מהאוזניים הגדולות שלו. אני זוכר איך הרגשתי ככה כשלקחתי את
היד של סוניה שלי ונתתי נשיקה ואז ידעתי שהיא שלי. היא לא
הסתכלה על הידיים שלה ולא נדנדה את הרגליים שלה, היא הסתכלה לי
בעיניים, השם יודע.
הנה אני מחזיק תמונה שלה בתוך המעיל. הנה התמונה, ישנה אה, אבל
אני יכול לראות כמה סוניה שלי הייתה יפה. יותר מהסוסה ממול.
היא לא שמה איפור וצבעים כמו הבחורות היום שצובעות ת'פנים כמו
תוכי.
סוניה הייתה צובעת קצת רק כשהייתי לוקח אותה למדרחוב וקונה לה
גלידה או גזוז רק כדי לראות אותה מחייכת. אז הייתי משלם בלירות
או אחר כך יותר מאוחר, בשקלים. אפילו רק אם קיבלתי משכורת
באותו היום, קניתי. רק לראות את סוניה מחייכת. אחרי המלחמה היא
כבר לא חייכה הרבה. גם אני לא.
הם שם ממול משלמים הרבה כסף בשביל חסה לבחורה ואוכל לבחור.
הנה, הבחורה אפילו לא מחייכת הרבה כמו שסוניה עשתה. די! הכסף
עשה לי רק צרות צרורות. כמו שבא ככה ברח. בגללו אני ישן פה על
הספסל.
נו! מה אתה נתקעת פה? עוד אחד עומד לי בדיוק ומסתיר לי, או
שתשלם או שתזוז קיבינימט...  שילם. "הרבה בריאות"... "הרבה
בריאות"... אני חייב להגיד משהו ככה הם תמיד חוזרים ושים עוד
קצת כסף ולבקש עוד ברכה. חושבים שאני רבי. בריאות זה תמיד טוב
להגיד, לסוניה לא היה הרבה בריאות והרופא החולירע אמר שהמחלה
כבר הרבה זמן, סוניה באה מאוחר מידי. ככה הוא אמר לי ולה אבל
אני ראיתי שהחולירע משך את הזמן ולא שלח את סוניה מהר לבדיקות.
חולירע ימח שמו. אני לא רוצה שמישהו יסבול כמו סוניה, בשביל
מה? אני מאחל בריאות לכל עם ישראל ולבחור ולבחורה שם במסעדה.
הגיע הזמן להחזיר את סוניה לכיס וללכת למקלט, אולי נשאר שם
משהו מהחג. הייתי שם אתמול אבל חילקו רק ארגזים למשפחות. הם
אמרו שהיום מחלקים ליחידים. אז יתנו לי מנה. כנראה שהיום אני
בר מזל.

"תסתכל על הקבצן ההוא שישב שם על הספסל בגינה מול החלון" אמרה
סיגל ברגע לא נדיר של שתיקה בינה לבין אדם
"הזקן הזה שקם?" שאל אדם, והביט במהרה שוב בסיגל
"כן, תראה איזה מסכן הוא, לאן אתה חושב שהוא הולך?" שאלה ובחנה
את הזקן בעיניים סקרניות.
"לא יודע, לאן קבצנים כבר יכולים ללכת? לספסל אחר..." ענה
וגיחך, בעיקר לעצמו.
סיגל תפסה קומץ שערות שחורות מהפוני שלה והתחילה לשחק איתן
באצבעותיה "אתה חושב שהוא היה מאוהב פעם? שהוא מצא מישהי יחידה
ומיוחדת והתאהב בה?" תמהה.
"יכול להיות, יכול להיות שהוא גם עכשיו מאוהב"... תשובתו
הרצינית של אדם הפתיעה אותו בעצמו. הוא סוף סוף זכה לפגוש
בעיניה של סיגל מביטות בשלו.
"מעניין מהי אהבה יחידה ואמיתית..." סיגל חזרה להביט באצבעותיה
וליטפה במהירות את דפנות הכוס הריקה.
משפטה האחרון של סיגל צרם לאוזניו של אדם אך הוא לא הופתע.
האמת שהוא די ציפה לכך שיחזור הביתה לבדו ויותיר אותה כעוד
זיכרון מאחוריו. "כנראה היום" חשב לעצמו "אני לא מאותם האנשים
ברי המזל".