המורה למתמטיקה מדבר,
ומצביע על הלוח,
אני שוקע במחשבות שלי,
על האהבה ראשונה,
אחרונה,
איך הכל התדרדר,
התבלבל,
איך לא הבנתי אותך אז ועכשיו,
כן.
איך לא רציתי בה,
ועכשיו,
כן.

המורה מדבר על התרבות במתמטיקה,
מזיין תשכל בזמן שאתה בוהה בגב הדלת שמולך,
וחושב,
חושב איך היא הרגישה,
אם הייתי הראשון שלה
וגם האהבה הראשונה שלה.

זה בטוח כאב,
כאב מאד,
ועכשיו עוד לראות אותי כל יום,
ועכשיו עוד לראות אותי עם אחרת,
ועכשיו עוד לקבל ת'יחס האיום ממני.

אני יודע,
את רוצה להיות ידידה שלי,
אבל זה רק יחמיר את המצב,
אני לא חושב,
אני מרגיש,
והרגש שלי יודע,
עדיף לשנינו לוותר כי זה רק יכאיב יותר