העיר הזו באורותיה, בתחנות הרכבת
אוחזת ככף יד נוקשה
טלאי הנפרמים
אולי, אם אשאר בעיר הזו אתמוסס
אזלוג אל בין חריצי אספלט, אהיה
אורות ניאון
נוקשות עיוורת
לו הייתי תמנון בעיר הזו, הייתי
שולחת זרועותי סופגת
את טעם האספלט
עוויתות פנים מן מן הרחובות
נפרשת מול אורות הניאון
של כל תחנות הרכבת,
כדי שלעולם יחדלו לאחוז
את טלאי הנפרמים
זה מזה בחושך.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.