כבר שבוע עבר מאז הבחורה האחרונה שלי. שבוע, וכבר אני לא יכול
להתאפק שלא לחשוב על הבאה. הפרידה ביננו הייתה מכוערת, אבל לא
מדי. כלומר, כמעט כל הפרידות שלי היו מכוערות ובכי וצרחות כמעט
תמיד היו מעורבים בהם. לרוב, הבחורה הייתה בוכה מעט, צועקת עלי
שאני גורם לה לבחילה, וכל מיני כאלה, ככה שהבחורה האחרונה לא
עשתה לי כל כך הרבה צרות. אפשר אפילו לומר שלעומת הפרידות
הרגילות הפעם הפרידה הייתה די נקייה. אחרי שנפרדנו היא התכנסה
בפינת החדר, בכתה בכי חרישי ושתקה.
אני בחור באמצע שנות העשרים שלי, לא יפה במיוחד אבל יש לי
אישיות מיוחדת. אני מקסים בנחמדות שלי, במיוחד לאור המראה
החיצוני שלי שתמיד מטעה אנשים: שחום עור, עיניים כהות ושיער
שחור. אבל ברגע שאני מתחיל שיחה עם מישהי, אפשר לראות לה
בעיניים את הפליאה, את המחשבות שרצות לה בראש, "איך הוא כל כך
חכם ומדבר בצורה כל כך אינטיליגנטית, הרי הוא שחור...".
יכול להיות שזה מה שמרתיח אותי, מה שגורם לי לשנוא אותן כל כך.
המבט המטומטם הזה שאומר "יופי, עוד ערס מתחיל איתי" שכמובן
מתחלף ברגע שהן מוצאות את עצמן מכניסות אותי לדירתן. אבל לא זה
מה שמדליק אותי אצל בנות. סטוצים אף פעם לא ריגשו אותי. מה
שעושה לי את זה, מה שאני הכי אוהב בבחורה זה את המבט שמביע
כניעה, שאומר לי "תכנס בי חזק".
הבחורה האחרונה שלי גרה בנתניה. נסעתי לראות חברים שלי בטיילת
והגעתי לשם כמה שעות מוקדם יותר. החלטתי להסתובב קצת, להכיר
מעט את השטח. התיישבתי בגינה הציבורית ואז ראיתי אותה. היא
ישבה על הדשא עם ההורים שלה כשלפתע, הם החלו לריב. הם צעקו
עליה, היא צעקה בחזרה ואחרי כמה שניות קמה והלכה לכיוון השביל
שמוביל לרחוב. קמתי ממושבי, רדפתי אחריה ודברתי איתה מעט. היא
הייתה נסערת ובאיזשהו שלב הזמינה אותי לביתה. לא היה לה אכפת
שההורים שלה יראו אותה שותה קפה עם טיפוס כמוני.
אחרי שיחה קצרה היא רצתה להביא משהו מהחדר שלה. עקבתי אחריה
ונכנסתי לחדרה. היא התיישבה על המיטה והביטה בי במבט הזה, שאני
אוהב, אז נגשתי אליה, ליטפתי את פניה ונישקתי אותה. כשנגעתי לה
בחזה היא הסתכלה עלי במבט מוזר כזה, אבל אני כבר הייתי בעולם
אחר. היא הטריפה אותי, לא יכולתי להפסיק. הדפתי אותה למזרון
והורדתי לה את החצאית בכוח. שמעתי אותה במעומעם צועקת עלי
ובוכה אז הכנסתי גרב לפיה והמשכתי בשלי. זה היה מדהים, היא
שרטה אותי בגב, מה שרק הגביר לי את החשק. כשגמרתי, ידעתי שעלי
לעזוב את המקום מהר לפני שהוריה יתפסו אותי.
כשהגעתי למורד הרחוב, הסתכלתי אחורה. יכולתי לראות את הורי
הנערה נכנסים לבית, ומיד אחר כך שמעתי את זעקות השבר של האם.
כשהגעתי לטיילת זה היה כבר בחדשות. "עוד אונס, הפעם בנתניה.
המשטרה חושדת שגם הפעם זה האנס הסדרתי..." אמר הקריין ברשת ב'.
הפגישה עם החברים הייתה נחמדה, החלפנו חוויות וצחקנו המון. אבל
עכשיו אני כבר לא יכול יותר, אני חייב להחליט מה לעשות. כשאני
הולך ברחוב אני מרגיש שכולם יודעים מי אני. אולי כדאי שאפסיק.
אולי כדאי שהפעם אעשה את זה במקום אחר. אולי באשדוד. אולי.