במרוץ נגד הזמן גיליתי שעולמי עומד על מקומו ואני מזדקנת,
בנסיון לסדר את חיי נפלתי ועליתי מספר פעמים,
בשארית כוחותיי נאבקת מול החיים ונכשלת.
בחלומי אני חייה בעולם יפה יותר בין הרבה אנשים.
במחשבותיי שוקעת לתוך עולם אפור,
בנסיונותיי לתקן טעויותיי גורפת עוד טעויות בדרך,
בעולמי הנוכחי אין שום צבע אחר, הכל שחור.
בשאיפותיי מקווה לצאת מן הבור העמוק ולעלות לדרך המלך.
בחלוף השנים כבר התרגלתי למצבי הכואב,
בזמנים טובים כשיש אשליה למחר טוב יותר,
בכל פעם שניסיתי לפתוח את זרועותיי היה לי יותר צורב בלב.
בכל נפילה, כל מגדל הקלפים נופל ועולמי מתפורר.
בצחוק שלי אני מסתירה את כל הצער,
בבכי שלי מקווה רק שיגמרו הדמעות,
בדמיוני אני מתקדמת לעבר הגן ופותחת שער.
בעולם זה אני מחייכת ומפסיקה לבכות...