הוא הולך
וידיו רועדות
הוא מנסה להחזיק משהו
ולא מצליח
הדבר נופל בכוח
בעוד הוא עומד, וצוחק
הוא מספר לי הכל
היא אומרת
אבל לעולם, לא את כמה שכואב
לעולם לא מספר עד כמה שהוא לא יכול לסבול יותר
לעולם לא פוצה את פיו בתלונות
רק הולך בשקט, לפעמים מתחיל לצחוק
כאילו לא כלום
ואני? אני נכנסת לחדרו
יושבת שם שעות
מקשיבה למוזיקה.
אך תמיד מוכנה לזנק החוצה ברגע שיפתח את דלת חדרו
מלטפת את הגיטרה שלו
קוראת במחברות שלו
את השירים, המראות, החוויות, הסבל, והייסורים המתמשכים, בלתי
פוסקים, בתפילה, וכתב מעורפל לא ידוע
חושיו התהמהמו
שומע שירים בחדרו, יוצא החוצה לעשן, חוזר הביתה ומרגיש חרא
ההרגשה הכי איומה בעולם, היא לדעת, שאף אחד כבר לא מופתע שאינך
ילד טוב...
אתה יודע שאתה כן... ורוצה להיות... אבל כועס עליהם כל כך,
שאתה רוצה להכאיב להם, כמו שהם הכאיבו לך ללא יודעין כל הזמן
הזה...
אז אתה נעשה יותר רע... עושה דברים בכוונה לגרום להם לכעוס
וכשהם כועסים, ולא מופתעים, כי הרי זה אתה, אתה בוכה בשקט
לפעמים.
אתה תמיד מתווכח איתם על דעותייך... אתם בחיים לא מסכימים
ואתם לא מבינים שאתם מדברים על אותם הדברים ומתווכחים על הדרך
שבה צריך לומר את זה... סך הכל אין על מה לריב.
אך אתם רבים...
ואני יושבת, מסתכלת במין גיחוך, מין צער.
לפעמים אתם רבים שעות... שעות ארוכות... שנמשכות כנצח... של
גהינום. לפעמים אתה מוותר, או משתתק ברגע שאמרו משהו שפגע בך
כל כך שאתה לא מסוגל להמשיך להתווכח... כי הרי, מה זה משנה
בסופו של דבר? הם גם ככה לא יקשיבו לך... הם אף פעם לא
מקשיבים...
זה לא נכון, אתה יודע?
אני אוהבת אותך... ואני תמיד איתך... ואתה יודע את זה... רק
ש... זה לא עוזר...
מכירה את זה... כאשר אתה במצב רע, אינך חושב על משפחתך... אלא
על החברים שלך... וכל האהבה בעולם... וכל האהבה שלי, נעלמת
באותו הרגע... וכל שהנך עושה, זה ממשיך להזיק לעצמך... כי זה
כיף... כי לך לא אכפת... יושבת בחדרך... בפחד תמידי... זה לא
כיף ולא נעים... אבל אני אוהבת להיות בחדר שלך... המקום היחיד
שאני עצמי ורגועה... ועליך? אגן עד יום מותי... ואתה? אתה תמיד
תגן עליי... אתה היחיד שמגן עלי... אני כל כך רוצה להודות
לך... אבל בחיים לא מוצאת את המילים... אולי עצם זה שאני גם
מגנה עליך ומקשיבה לך מספיקה... אבל לי לא... אז מה אוכל, אחי
היקר, לומר או לעשות? לבקש שתפסיק לפגוע בעצמך, לא עוזר... כל
הדמעות שאתה מזיל בלי שאף אחד רואה... הזוועות שאתה מרגיש...
הדברים שאתה עובר... המעשים שאתה עושה... אותי, אחי היקר, זה
מפתיע.
כי לעולם לא הפסקתי לחשוב עד כמה טוב אתה.
ושזה לא מגיע לך... זה אף פעם לא הגיע.
ואתה? אתה ממשיך... מעולם לא עצרת.