איש כבן חמישים מתפשט. את חייכת במתינות.
גוף של בן ארבעים מחליף מתנות עם הטבע,
מחשבה בת שלושים מבריקה. את ליקקת את שפתך
וחיכית ללפתן: נשמתו הרכה של בן שבע.
ועכשיו מוטלות נשמותינו, שורה ארוכה
ונפשי - אחרונה וחמה, אחרונה ורוטטת.
את סופרת שבעים וחמש, מוסיפה עוד חריץ על הקת,
מוודאת הריגה וסוחטת לאט את ההדק.
תחת עור קטיפתי של ילדה השואפת לטוב
נשמתך הפגועה, בת בלי גיל, שוב שרדה מנצחת
ושכלך הבהיר, המהיר שוב יוצא אל הרחוב
ושוכח הכל, ושוכח את מי את רוצחת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.