|
לדורי-דורות של בנות ואמהות -- שהולידו אותך.
כשהטוב והרוגע עולים
פחד מוות נובט בתוכי:
יום אחד את תאבדי לך, או לי.
מה יזכור העולם כשתלכי?
זהו רגע נכון ומתאים
לנסות להנציח אותך:
לשמר לדורות הבאים
משהו מן החסד שלך.
וחלמתי לכתוב לך שירים
נכס צאן וברזל תרבותי...
אם אצליח, ידעו אחרים
כי זכרך לא ימוש מעטי.
אבל את, בחכמה קדמונית,
בעינייך ליטפת את כולי
וחלמת על ילדה אדמונית
עם חיוך בדיוק כמו שלי.
את חולמת שורה משלך
בשירה עתיקה ונצחית
וידעתי: הצדק איתך;
אני שב לילדי הבוכים. |
|
|
בתור בחור שהכיר
את שלמה גרוניך,
וגם עבד איתו
כמה שנים טובות,
אני יכול להגיד
בפה מלא שאין לו
שום סימפטיה
לאומנות
קונספטואלית,
ובטח שלא לתל
אביב.
ויותר מזה, הוא
גם לא יודע מה
זה אומנות
קונספטואלית.
אבל הוא יודע מה
זה תל אביב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.