היום כולו צונח כמו ערב,
יורד על העולם לאט לאט.
הרוגע צף, העייפות גוברת.
עיניים עצומות ואיפה, איפה את?

את נעלמת לפני עלות השחר,
לפני סוף החלום שהתגשם.
הזמן קפץ ורץ כשד משחת
אבל הזמן הזה עצמו אינו אשם.

הזמן נגוז בטוב שאת לימדת:
חסר-אני, מוחלט, מהיר כאור.
כמו איינשטיין הזקן, את לא עמדת
על סוד הטוב שאת הכל יכל לפתור.

הזמן חלף, אבל הטוב עדיין
זוהר באור הרך של סוף היום.
הלילה נעצום ארבע עיניים
וטוב מוחלט ישוב אולי מן החלום.

bold text required to fit music of "Danny Boy"