לשיוויון וצדק,
תרועות בכל קצות התבל,
שרות בלאדה.

מנבכי הדעת,
פורצת קריאה לאי - קיום חוקי - שחור.

המוסר האנושי,
זועק בזעק,
מול עוותות אין - מצור.

לעבר הצדק והיושר הציבורי,
ניבטות עיניי;

השמש יוקדת,
כתופת,
מעל ראשי - בני - המשחית.

מעל חרבות - לוחמי עוול,
לפיד מתלועע.

כלי - זין,
יהפכו לכתית.

אש - אוכלות,
תתעלה מעל הפוגעים ברשש.

העולם,
יתמלא שמחת חייהם,
של שבעים בלחמם.

נהרות חלב ודבש,
שצפם מרחבים יציפה;

השפע האנושי,
יהיה של כולם!