זיו גנל / יציאה |
האחיות מפרפרות מסביבה והרופא מיילל, תדחפי, תדחפי, אלוהים כמה
שהיא מזיעה, ואני כמו פגר מת לצד הרגלים הכבדות האלו, שוכבת,
אבל שום צווחה לא בוקעת מפי, אם ישנו בכלל, כי האיש בחלוק דומה
לפורץ בחלון ואת קופאת ודוממת ומכה שורשים בסדין הירוק, תמיד
המקומות האלו מסריחים כך? מילא היו מחכים לאח, לאחות, לאיזה
שדון עם זנב מתעקל, אבל בבטן כאן רק אני בעטתי, ותפיחותה כבר
ירדה, הפנים המחוברות בצוואר אל הגוף יכולות היו לחייך אל
עיניי, הידיים הארוכות לערסל את גופי, אבל אף אחד פשוט לא קולט
שיצאתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|