חלזונות המים חיים על חול, לא מתוך ברירה. הם פוחדים מהים,
ימופוב (ים עם פוביה - מילה חדשה),
אז הם חיים על החול. הפוביה שלהם התחילה עוד מהביצה, שהים
המסתורי חייך עליהם מבעד לחורים בקליפה.
הוא צחק עליהם בזמן שבקעו וכך הם ברחו אל החול. בשביל חלזונות
הים לחיות על החול זה לא צחוק.
הוא שומם ומלא בעצם ב...חול. אין עליו אצות, ושאחת מגיעה אל
החוף היא כבר רקובה,
אבל אז היא כבר נטרפת על ידי הסרטנים הימופובים, אין להם עצבים
לחלזונות מעונים, הסבל שלהם הכי קשה.
לחלזונות שחיים על החול כאשר קיץ שחם מאוד הם מסתכלים על המים
בפשטות בעיניים רטובות, וחושבים כמה עמוק וקריר הוא.
ואז נזכרים כי הם לא אוהבים בכלל את הים ונשארים על החול
וזוחלים לחפש צדפות טריות.
שאתה חיי בפחד, אתה נפתר מכל ההרגלים, צימחוני בשרי, אתה אוכל
כל דבר שזורק לך הים. הזיהום אומנם מפריע להם,
כי לרוב מגיע לחול טישו מסריח והאוכל מזדהם. אבל הם שותקים
ושהאדם הולך לים הם לא רצים ונושכים אותו במקום שכואב.
הם נותנים לו להרשים את הבחורה שלו בזה שהוא תופס איזה מדוזה
מסכנה וקובר אותה בחול.
כמובן שהם אוכלים את המדוזה אחר כך, אבל לא בגלל שהם תומכים
באדם,
הם רק חסרי ברירה וריקיי קיבה. מגיע רגע שכבר החול לא מפריע
להם
ואפילו הם נהנים בחברתו. הצריבות בגוף מהחום כבר לא מפריעות
להם.
והים כבר לא מגרה אותם והם לא יושבים ומסתכלים עליו. בדיוק
ברגע הזה, רגע השקט החלש הזה, הם מתים בדרך כלל..
לרוב, את גופותיהם שוטף הים... אבל יש כאלה שהסרטנים אוכלים.
ככה זה מחזור החיים של יצורי המים שחיים ביבשה... המקום לא
מתאים וכך גם מחזור החיים משתנה.
החלזונות אומנם חיים פחות.. אבל הטבע לא משתנה.

אז איך זה לעזאזל... למרות חלזונות דפוקים וסרטנים שרוטים הטבע
לא משתנה...
איך אנחנו מצליחים למרות זה לשנות את הטבע, דבר מדהים גדול
מאיתנו בכמה מאות מידות האצבע...
אנחנו מתים, נעלמים משתנים... אבל הנזקים שלנו ישארו פה לעולמי
עולמים.

כוס אמק, קילל שאבי וירק באימא'אימא של הים. שוב פעם החול נדבק
לי לזנב ולא מרפה...
אתה יודע איזה חם זה?! - בעודו מסתכל עלי במחוש חצי עקום...
החזרתי מבט רק במחוש אחד הוא לא שווה הרפייה מתרפי של הים
הקר.
"עזוב אותך יא ימופוב", הוא עוד אחד הנורמלים... להסתובב על
חול הים הלוהט בקיץ זה לא צחוק בכלל.
בייחוד שהאוכל שאתה אוכל נמצא אי שם בתוך המים הקרירים
והמלוחים, בעודך בחוץ מת מפחד.
אבל לא ממש, אני לא מפחד מהדגים, גם לא שאבי... פשוט פתחנו
פוביה... עוד שהיית בביצה, הים הסתכל עלי מבין החורים וחייך
חיוך חצי מרושע, נראה אותך שאתה בוקע... והמשיך לעשות קולות
ים, כמו כל בני האדם הטמבלים,
שמחזיקים קונכיה ואומרים ששומעים את הי.ם.. טמבל אולי חילזון
או לא חילזון אני אפילו יודע שזה אפקט של מקום סגור.
אז אולי אני עצבני על בני האדם, שהולכים בקיץ כל הזמן לים
ובחורף רק פסיכופטים עם קרשים באים ומנסים לצוף ולעמוד.
אבל יותר מעצבן אותי שהם מזהמים את הים... בתור חילזון ימופוב,
כמו חברי שאבי... בתור אחד שצריך לחיות על החול ומקבל רק זבל
שבא מהים במקום, איזה... אצה טעימה ורכה ולא רקובה... אני
עצבני מה לעשות...