קיבלתי נשמה משומשת, כזו שאפשר  למצוא בגרז'-סייל. לא שאני
מתלונן, לא במצב רע או משהו, בסך הכל עברה יד ראשונה, והיא
באמת במצב מצויין, אבל מה לעשות - משומשת.
וכולנו יודעים שיד ראשונה זה יד ראשונה, ויד שניה זה יד שניה,
וההבדל ביניהן תהומי. אז נכון שהיא במצב מצויין, מעולה אפילו,
לא תראו אותי מתלונן. אבל בדיוק כמו מכונית יד שניה, אתה מרגיש
שהיא לא ממש שלך. שהיא היתה שייכת למישהו אחר קודם. יש שם כל
מני זכרונות קטנים ששייכים למישהו אחר; המדבקות על הפגוש
שמצהירות על נטייתו הפוליטית, סימני בובת הגארפילד שהיתה דבוקה
לחלון האחורי שלו וכמובן השריטה הקטנה ההיא שהבעלים הקודמים
חטף כשנכנס בסיבוב צמוד מדי לעמוד של החניה בבית שלו.
בקיצור, באמת נשמה טובה, אבל יד שניה. ולפעמים זה ממש מציק.
נגיד, כשאתה הולך ברחוב ופתאום נזכר במשהו שבכלל לא קרה לך, או
כשאתה עצוב ואתה אפילו לא יודע למה. זו אשמתי שהוא לא ניקה
אותה טוב לפני שהוא העביר אותה הלאה?
ובאמת שהוא היה בחור טוב, אני מרגיש את זה. בחור נחמד מאיזו
עיירה קטנה וסימפטית במרכז ארצות הברית, עם אמא שמבשלת מעולה,
וחברה שממש אהבה אותו. והוא היה תמיד בסדר כזה, ועזר לאנשים.
באמת אחלה בנאדם, ועדיין.
רק שתדעו שגם לאנשים ממש בסדר, כמו הבחור ההוא, יש בעיות. היו
לו פה ושם דיכאונות קטנים, והיו לו רגעים שבהם היה מהרהר על
למה הוא כאן בעצם, ומה עוד נשאר. אפילו לו, שהוא היה כזה בסדר
וכולם נורא אהבו אותו.
וכולם תמיד חשבו שהוא איש נורא שמח, אתם יודעים? בבית ספר הוא
היה נורא אהוב על המורות, והיו לו ציונים טובים. עוד בכיתת-הגן
הוא היה מלך הגן. וכולם נורא קינאו בו. וגם אח"כ ביסודי,
ואפילו בחטיבה ובתיכון הוא המשיך להיות נורא אהוב על כולם. לא
כמו הילדים האלה שנורא אוהבים אותם ביסודי, ואז בחטיבה הם
מתכערים ואף אחד לא שם עליהם. היתה לו חברה נורא יפה בחטיבה,
אבל היא לא נתנה לו בגרוש, והיתה לו חברה קצת פחות יפה בתיכון,
אבל היא עשתה אותו שמח. ודווקא את האחרונה הוא נורא אהב. באמת.
הוא אפילו אמר לה את זה כמה פעמים.
בלונדינית כזו, עם עיניים ירוקות. לפעמים התמונה שלה קופצת לי
לראש, ואז אני מרגיש מן חמימות כזו, וגעגועים, ומקנא עד שנאה
בהוא שהנשמה הזו היתה שלו קודם. באמת שהיו לו חיים טובים.
הלוואי עלי.
אז אחלה נשמה, אבל משומשת... רק שתדעו שרוב האנשים מקבלים נשמה
חדשה. נקייה כזו, ישר מהקופסא. לא תמיד הנשמות מיוצרות טוב, זה
אף פעם לא 100 אחוז, והן נדפקות מדי פעם. כך שזה לא כל כך נורא
לקבל נשמה משומשת, כל עוד היא לא דפוקה.
אולי זה קרה אפילו בכוונה. אתם יודעים. אולי היה כאן תכנון
מראש. ביום שבו נוצרתי כל מי שעמד בתור קיבל נשמה חדשה דנדשה
מהקופסא, מבריקה כזו מודל שנת 80' הכי חדיש, ורק כשהגיע תורי,
המלאך גבריאל נד בראשו בחוסר סיפוק ועל פניו מבט מלא רחמים.
"הממממ..." הוא הימהם, "רק רגע, לא לא, בשבילך יש לי משהו
אחר". ואני, מה אני ידעתי? רק לפני שניה עוד בכלל לא הייתי
קיים. אפילו בתודעה של אבא-אמא שלי עוד לא הייתי קיים, וכבר
המלאך הזה תוקע בי מבט שכולו הבנה. מה הוא מבין?
שלף קופסא, ואמר בסיפוק "זה ממש חדש! הגיע רק אתמול. תאמין לי
שאני עושה לך טובה אמיתית". ואני, מי אני, מה אני, לפני שניה
עוד לא ידעתי מי זה המלאך גבריאל ואני כבר אתחיל להתווכח איתו?
דפקתי לו פרצוף מאוכזב, והוא התעצב "לא, לא, אל תדאג. זו נשמה
טובה, באמת. הושקעו בה הרבה שעות פיתוח, כבר לא מייצרים כאלה
היום! באמת!". ניסיתי לחייך אליו, אבל זה היה קשה. אז לקחתי מה
שנתנו לי והלכתי. ומאז אני חי יחד איתו ברקע. באמת בסדר, ואני
יודע שבסך הכל היא יותר משוכללת וכבר לא מייצרים כאלו היום.
היא אפילו לא מפס יצור, עשו אותה בתקופה שחצי מהעבודה היתה
נעשית בידי מלאכים, לא כמו היום, שהכל ממוכן.
אבל מה, כבר מזמן עליתי על זה שיש בה באג קטן. אני לא כל כך
סגור מה הוא, אבל הוא שם. אפילו כשאני חושב על ההוא שלפני,
תראו, הכל היה לו טוב בחיים, סבבה ממש. אז למה הוא היה נורא
עצוב לפעמים? וכולם חשבו שהוא איש שמח, אבל הוא ממש לא היה
שמח. והיתה לו חברה והוא נורא אהב אותה, ואח שלו העריץ אותו
ואבא ואמא שלו תמיד נתנו לו לעשות מה שהוא רוצה, ולמרות הכל,
ולמרות שהוא ידע שטוב לו, הוא הלך ודפק לעצמו בגיל 22 כדור
בראש. והיה לו טוב בסך הכל, והיה בסדר, והוא נורא אהב את אמא
שלו שלא הפסיקה לבכות מאז ההלוויה, והוא מת על אח שלו, שמצא
אותו מדמם בעיניים פקוחות על רצפת החדר, ואפילו לא רצה לפגוע
בחברה שלו, שעכשיו כבר כבה האור בעיניה. וכולם ידעו שהכל בסדר,
והחיים שלו היו במסלול הנכון. הם לא הבינו איפה טעו ואיך לא
שמו לב. הם לא ידעו שהיה לו באג בנשמה, וזה בכלל לא קשור
אליהם. היה לו טוב, באמת. פשוט היה לו קשה לחיות עם עצמו. אני
מבין אותו דווקא.
ואתם לא תפסתם אותי בזמן טוב, אתם מבינים, אני חוזר כרגע
מחתונת הכסף של ההורים שלי, היה ממש מושקע! ואחותי כמעט בכתה,
אני בטוח שראיתי דמעות בעיניים שלה... כן, ואפילו חברה שלי
חשבה שהיה ארוע ממש יפה. מאורגן כזה והכל, ואפילו הלכנו לבחור
לה שמלה בשביל הארוע, והיא קנתה שמלה ממש יפה. בעצם בכל נראה
עליה ממש יפה. היא בחורה ממש נאה, עם שיער ארוך שאטני ועיניים
בצבע חום-בהיר כזה. ואני ממש אוהב אותה. באמת!
אז למה אני יושב כאן, אתם שואלים? למה אני יושב כאן עם הברטה
של אבא שלי, בוהה בגוש-המתכת וחושב?
אני לא יודע, כאילו, הכל בסדר. אל תדאגו, סתם קצת עצוב לי.