כיפת שמיים כחלחלה פתוחה
נשקה למעגל האופק העגול
הכמעט מושלם,
עת שמש כתומה-פז אדמדמה צנחה כבלון בדממה
מבין כמה עצים זקופים רחוקים שהשחירו בשקיעה
נוגעת לא-נוגעת במעגל
בנקודה דמיונית
אשא עיניי
ואביט למעלה, בדיוק מעלי:
חודר מבטי
לתוך מעמקי שמיים נפתחים לעיניי
ואבלע
נספג לתוכם
נעלם...
ואז,
אוסף את עצמי חזרה למודעותי
להשיב נפשי לעצמי
סופג את שעברה לתוכי
עד אינסוף
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.