לפעמים לא טוב
לפעמים רע
לפעמים עצוב
לפעמים נורא

הו אמא אדמה,
חבקי אותי במצעי החולות.
התתני לי שקט ודממה,
אולי אז אפסיק לבכות.

קשה לי לחייך לכולם,
מרגישה את ליבי סדוק.
רואה איך עולמי לאט הולך ונעלם,
לא רוצה לחייך, את חיוכי החנוק...

האם תבינו אי פעם את יגוני?
לא נשאר דבר בליבי.
הקבר אשר של אדם אלמוני,
הקבר הזה, הקבר שלי.

נוף השלווה והשקט,
את ליבי באיטיות שודד.
ואם תמצאו איזו פינה מודכת,
שם, תראו קבר; אחד, יחיד, בודד.

כאשר אתם הולכים על האדמה,
רואים זאת כהרגלים יום-יומיים.
אולם נשמתה כבר נרדמה,
אלו האנשים שלא יקומו עוד, אלו שזכו במנוחת עולמים.

רואה שם מעין פתח,
בוכה על כל דמעה.
אל השינה הזו שנמשכת נצח,
אלייך, אמא אדמה.